אם היו מבקשים ממני להגדיר את עצמי, הייתי אומרת שאני בנאדם
מאוד בוגר עם מנטליות של ילדה בת 16.
אם היו מבקשים ממני להגדיר את עצמי, הייתי אומרת שאני תמיד
אחפש לצחוק על הכול, אבל שצריך אני יודעת להיות רצינית.
הייתי אומרת שאני ילדון שלא כל כך מתחבר לצד הנשי שלו.
אם היו מבקשים ממני להגדיר את עצמי, הייתי אומרת שכשרע לי, לא
טוב לי וכשטוב לי, לא רע לי.
הייתי אומרת שבשבילי צחוק זה התרופה לכול, אבל בכי זה בהחלט
משחרר.
אם היו מבקשים ממני להגדיר את עצמי, הייתי אומרת שיש לי המון
המון אהבה לתת, לא רק לאנשים הקרובים אליי, אבל לפעמים אני
מפחדת לתת אותה.
אם היו מבקשים ממני להגדיר את עצמי, אולי הייתי אומרת את זה
ואולי את זה, אולי שחור, אולי לבן, אולי הייתי מעגלת כמה פינות
ואומרת אפור ואולי לא הייתי יכולה בכלל לומר, אבל אם היו
מבקשים ממני להגדיר אותה, הייתי אומרת בדיוק מטורף... הכול.

הייתי אומרת שהיא חכמה ואינטליגנטית, שהיא מצחיקה בטירוף, שיש
לה קסם אישי, שהיא מוצלחת עם המון פוטנציאל, שהיא יודעת לעמוד
בלחצים, שהיא לא בזבזנית, שהיא יודעת להקשיב ולדבר, שהיא יודעת
להיות החיבוק הזה שתמיד חסר. הייתי אומרת שיש לה חיוך מקסים
שיכול להמס אותי.
הייתי אומרת שהיא מדהימה, שהיא נותנת מלא אהבה, אבל לקחת אותה
בחזרה לא קשה לה ועם לב היא לא יודעת להתעסק. הייתי אומרת
שבשבילה אם מישהו מרגיש אליה משהו זה לא יותר מסתם בדיחה לא
מוצלחת. הייתי אומרת שכשהיא עוברת לידי נעלם לי הצבע והצביטה
הזו בבטן חוזרת וכשהיא הולכת אני נושכת את השפתיים שלא אמרתי
מילה.
הייתי אומרת שאם היא הייתה מבקשת הייתי עושה ואם לא... הייתי
ממציאה בשבילה. הייתי אומרת שלידה אני מרגישה לפעמים כמו כתם
שמנסים לנקות מהמראה והיא אולי הייתה אומרת שאני מגזימה ושהיא
רעה, אבל אני? אני הייתי אומרת שהיא עיוורת ושהיא לא רואה איך
כולם נופלים ברשת שלה וכמוהם גם אני נפלתי וכבר כמעט שנתיים
אני שם, בלי אוכל, בלי מים, בלי אוויר, בלי כלום... רק קור.
ואם היו שואלים אותי, הייתי אומרת שהיא שווה כל שנייה, שבשבילה
הייתי תורמת כלייה, מתגייסת לצבא ובאה לעבוד בקייטנה. רק בשביל
לראות אותה, בשביל לדבר אתה בטלפון חצי לילה ולשמוע את הצחוק
שלה שמכניס לי בעיטות בבטן.

ויש רק פרט אחד קטן ושולי, משהו באמת אולי זמני, בעיה קטנה ולא
משמעותית. אף אחד לא באמת שאל אותי, אז...