הכול כל כך סתם לפעמים,
סתם קמים,
סתם ישנים,
סתם חולמים,
סתם כמו האויר שנושמים,
מבלי לבחור לנשום
ומבלי לבחור שלא.

בלון כחול דוהה לו בשמיים שלי,
כבר לא ילדה בשביל לחשוב שהוא שם בשבילי,
ולמרות שזה יותר יפה מתמיד,
זה לא נראה שזה משנה לו או לי.

אתמול בחור יפה חלף על פני,
ולא מיצמצתי אפילו בעיני,
כי גם יופי הוא לעיתים סתם,
מבלי להבדיל בין הפגום למושלם.

סתם חושבים,
סתם אומרים,
בכדי למלא את החלל הסתמי
בדיבורים.
סתם שואלים סתם משיבים,
סתם יוצרים חברים.

כל רומנטיקה היא כבר ממזמן סתם קילשאה,
כל השראה היא ממזמן סתם השוואה,
כל תחכום הוא סתם נסיון,
כל קסם הוא סתם חזיון.

ובכל הסתם הזה אני מוצאת את עצמי נדהמת
מסתם התרגשות, מסתם רגע אמיתי,
כשאני מוצאת מישהוא שבאמת מרגיש
שזה לא סתם להיות איתי.