בין צלילי המתכת ושימון הרובים.
בין אשמורת לאשמורת על כיסאות מרופדים.
בין תיקון לטעות ופסיקה לא ברורה.
אהבת נעורים או מרדות חשופה.
עם אחד שהלך ושני שחזר, רק שלישי כבר דופק עוד מספר.
מסמן את הפגיעות על מטרות מנייר. שוב זועק לילד לחזור למשמר.
בין שתיקה לפסיקה, בין סטייה להגשמה, בין טוב לרע.
מנסים שם יפים ואולי גם טובים את היצר לגדוע.
ביום שכולו אמת צרובה, מגיע לילה שכולו שקר מוחלט.
בין מרדף למרדף, בין שמחה לעצב, בין ניצחון לתבוסה כבר עברה לה
שנה, ויותר משישים שנים שם בערה.
בסימן שאלה היא יורדת מהבמה ודמעה מלוחה את לחייה מכסה.
הרבה שאלות האישה שאלה בלכתו אחריו
שומרת אמונים כך לימדו אותה החיים.שם שותקת,כבר מזמן שלא
צוחקת.
רצונה הוא כבודה אך כבודה כבר אבד לה מיזמן בלכתו אחריו.
בין אימון לשגרה בין עצירה לתנועה.
רק מטרות הנייר נשארו דוממות ושלמות.
עם אחד כבר ספק מנחת ידו ואחר את התשלום לא גמר לשלם.
שערו מאפיר ואתו היא הולכת.
בלילות כה קרים שהיו פעם חמים.
בלכתה אחריו עם חיוך מטופש.האישה הקטנה לא עזבה.
בין מוסר ויושר,בין סררה לצדקה, על גבעה הם ישבו וחיכו.
בלי שאלות והבטחות, בלי ירידות ומספרים, עוד מבצע שם נגמר
לפי כל הפרשנים.