חוזר אחורה.
שנה ועוד שנה, מחפש אותך ואתה לא נמצא.
כבר עשר שנים שאתה לא.
אז אני חוזר בעזרת מכונת הזמן שהיא הזיכרונות ושם רחוק,
אני מוצא אותך.
מלטף את ראשי, מחייך ומספר לי את אחד הסיפורים האלה שלך.

זיכרונות.
זה כל מה שנשאר לי ממך.
הסיפורים אותי אינם מספקים ואני רוצה...
אני רוצה שתפגוש באהובתי ותמחה את דמעתי. שתהייה כאן אתי ובכלל
רק שתכיר אותי!

השנים עוברות ואני עוד זוכר.
זוכר את איך שכל כך רציתי לספר לך על זה שאני בן שלוש עשרה
ואני כבר גדול, אני בכיתה ז' אתה מאמין?!
אבל הנה חלפו להם עוד שלוש שנים וזה עוד בפנים.
ואני בוכה לך בלילות ואתם באזכרות.
אבל אותי זה לא מספק,
אני!
צריך אותך.

סבא אני צריך לסיים כי סבתא בוכה ואימא מלטפת ואני כבר לא יכול
לדבר.
לסיום רק אומר שאני בן שש עשרה ואני כבר גדול, עם בגרויות
ודאגות,
עם אכזבות וכן גם עם אהבות.
אז לא אומר שלום אלא להתראות.
להתראות שם הרחק בחלומות.

מוקדש לזכר סבא שלי זיכרונו לברכה רבה