הכול מתגלגל
ונוצרים דברים חדשים
אבל על מה שעבר
יהיה קשה לוותר.

הכרנו לפני חצי שנה
אולי קצת יותר.
לרגע לא נראית לי הטיפוס האידאלי בשבילי
בגלל כל מיני דברים שעשית.
אבל לא כמו אצל כל אחד
פשוט השתוקקתי לדבר אתך.
להכיר אותך.
ללמוד
מי אתה.

בזכות חברה טובה הכרנו
וההתרגשות שאחזה בי הייתה כבר
מוכרת לי מפעמים קודמות
שלא כמו אז
עכשיו הגיל לא היה הדבר המשמעותי בסיפור.

שיחות שהתגלגלו להן שעות
בדיחות פרטיות
וכינויים מצחיקים שהמצאנו
פשוט גרמו לי להרגיש
שהדבר היחיד שאני רוצה עכשיו
הוא אותך -
כמה שיותר קרוב אליי.

אולי בהתחלה נראית לי שטחי
אבל גיליתי את העומק הזה
שמיוחד וקיים אצלך.
גיליתי מי אתה.
בדיוק כמו שרציתי.

ובגלל שזו אני
שתמיד עושה בעיות בכל סיפור
אז בשלב מסוים כבר ירד לי מהכול
וגם בגלל שהדיבורים נמשכו הרבה
והמעשים נעשו פחות.

אולי לא ידעת
שאני כבר לא בעניין
למרות שהיה נראה לי שגם כשזה חלף באוויר
לך נשאר טעם של עוד
רציתי להמשיך להיות אתך בקשר
ולדבר ולצחוק
כמו שלמדנו לעשות ביחד
בדרך שלנו.
לא רק זוג יכול ליהנות ביחד מרגעים משותפים ומיוחדים משל
עצמו.

הזמן עבר...

"אני צריך לספר לך משהו
טוב, אני אעשה את זה וזהו.
יש לי חברה".
מזל טוב
באמת שמכל הלב
עם כל איחולי ההצלחה והאושר שיש.

ומאותו היום
הזמן שעבר
פשוט עבר.
כאילו...
כאילו שכלום.

הרי זו אני שהייתה לצידך בריבים עם ההורים
ברגעים עצובים כשהיית לבד חסר מצב רוח
זו אני שניסתה לעזור בכל דרך שרק מצאה.
בעצם,
אולי זו אני
ואולי עוד אחרות.

אבל עכשיו
לא נשארו הרבה ברירות.
לחכות או לבוא לדבר.
בינתיים
אתה זה שאצלי חסר.

(הרגשתי שאתה משהו מיוחד, למרות שבשבילי אתה לא ה"אחד")