וווווושש וווווווושששש משמיע הברז כשאני שולחת יד אל ידית הברז
הפשוטה, ומסובבת אותה בחום הכבד של יולי.
המים שיוצאים משפריצים מסביב וחלקם מגיעים אל בקבוק הליטר וחצי
הריק.
פחחחחח עושה הברז, רעש כבד יותר, כשאני מסובבת את לולאת הברזל
בכיוון הלא נכון והזרם רק מתגבר.

הזרם מרטיב את הרגליים ואת הסנדלים ברסיסים קטנים של מים. אבל
לא איכפת לי כי זה חלק מהיום, וזה רק מועיל נגד החום.
אני מחליפה בין הבקבוקים ומביאה אותם כתחמושת לסבתא, היא כבר
עומדת שם, היא ודודה רוברטה כבר עומדות שם, ומשתמשות במטלית
ספוגת מים ובבקבוקי המים שכל אחד מאיתנו דאג להביא.
הן שופכות את המים ונראות קצת מצחיק בגילן, כובע לבן ובו
שוליים גדולים מקיף את ראשה של הדודה, כהגנה מפני השמש.
הן שופכות עוד ועוד מים, וכשאני רואה שנגמר אני אומרת לה "תני,
אני אביא עוד" ושוב הולכת לפינה ומסובבת את הברז.
עוד כמה דקות עוברות עד שהעיסוק הקבוע הזה מסתיים.

אנחנו עומדים כולנו, כשהבקבוקים הרטובים הושלכו כבר לפח בפינה,
הסמרטוט מונח בצד, הקבר מבריק ונקי כמו שהוא אהב.
אנחנו, אני, אף פעם לא מאמינים שחלפה עוד שנה.
אני מתגעגעת.