תמונה 1
[חדר מגורים, זהר ואורי יושבים זה מול זה ובינהם לוח משחק
הניצב על שולחן קטן. אורי חושב מספר שניות, מתלבט, נראה מודאג,
נוגע בכלי ומתחרט, ולבסוף מבצע מהלך. זהר מבצע מיד מהלך משלו.
אורי שוב מתלבט ארוכות ואז מזיז כלי, זהר שוב מגיב מיד. כך עוד
פעמיים]
זהר [מבצע מהלך] שח.
אורי [לא מבין] מה שח?
זהר עשיתי לך תרגיל מספריים עם הפרש. שח.
אורי אנחנו לא משחקים שח, אנחנו משחקים דמקה.
זהר מעניין, אתה מפסיד ולפתע חוקי המשחק משתנים. שמעת
פעם על דיסוננס קוגניטיבי?
אורי אני ידעתי מה זה דיסוננס קוגניטיבי כשאתה עוד השתנת
על מאווררים מתוך שינה. אני הרי בכלל לא יודע לשחק שח, אז לא
יתכן שאנחנו משחקים שח.
זהר אתה לא צריך לספר לי שאתה לא יודע לשחק שח, כבר
הסקתי זאת בכוחות עצמי.
אורי אל תנסה לשנות נושא. אנחנו משחקים דמקה, ויש לי כבר
תשע מלכות.
זהר אנחנו משחקים שח והרגע אכלתי לך צריח. [דפיקה בדלת]
פתוח!
אורי [בכעס] מה אתה אומר פתוח? תן לי קודם זמן להתחבא!
[רץ מחוץ לבמה. נכנסת מאיה עם מזוודה]
מאיה [מרימה ידיה בשמחה] חזרתי!
זהר רוצה שח?
מאיה [מתרגזת] מה שח?!
זהר אל תתחילי גם את! טוב, רוצה דמקה?
מאיה חזרתי!
זהר מאיפה?
מאיה משנתיים באמריקה!
זהר [מופתע] לא היית כאן שנתיים?
מאיה לא שמת לב?!
זהר הזמן חולף ביעף כשנהנים. הבאת מתנות?
מאיה אתה הבאת לי מתנות?
זהר לא.
מאיה אז גם אני לא.
זהר טוב, אז כן הבאתי.
מאיה [מתרגשת] מה זה? אל תגיד, תן לי לנחש! זה פוחלץ של
חתול שמן?
זהר לא, יותר טוב. הבאתי לך [חושב, מסתכל סביבו]
טלויזיה משומשת!
מאיה [מתקרבת לטלויזיה, בוחנת אותה לרגע] היא נראית לי
מוכרת
זהר אין כמו מתנה עם ערך רגשי.
מאיה זאת הטלויזיה שלנו.
זהר מכאן הערך הרגשי. מה הבאת לי?
מאיה [לוחצת על כפתורים] למה הטלויזיה לא עובדת?
זהר כי היא מקולקלת.
מאיה הרסתם לי את הטלויזיה?!
זהר לא הרסנו, היא נהרסה לבד כשבעטתי בה.
מאיה למה בעטת בה?
זהר כי היא לא עבדה.
מאיה מה אני אעשה עם טלויזיה מקולקלת?
זהר מה שבא לך, את יכולה אפילו לבעוט בה, היא ממילא לא
עובדת. אמרתי לך, הערך של המתנה הוא רגשי. מה הבאת לי?
מאיה הבאתי לך טלויזיה.
זהר באמת!? איפה?
מאיה [מצביעה על הטלויזיה המקולקלת] הנה.
זהר [מתאכזב] אה. איזה צירוף מקרים, הבאנו זה לזו אותה
מתנה. [הטלפון מצלצל. שניהם מסתכלים עליו, אחר איש על רעהו,
אחר בוהים בחלל האויר ומתעלמים מהצלצולים]
זהר [מצביע על הטלפון] בשבילך.
מאיה [מרימה השפופרת, מגישה אותה לזהר] בשבילך
זהר [לוקח את השפופרת] שלום. רגע אחד. [למאיה] מחפשים
אותך
מאיה [שמחה] באמת? [נוטלת את השפופרת] הלו? מדברת. [פניה
נופלים] כן. כן. רגע אחד. [מגישה את השפופרת לזהר] בשבילך
זהר [לוקח את השפופרת] שלום. מדבר. מה אתה אומר? איזו
הפתעה נעימה. כמובן שהיא תהיה שם. [מכסה את השפופרת בידו,
למאיה] זה בשבילך. תובעים אותך על מאתיים אלף שקל.
מאיה מי?
זהר אבא שלך. [מעביר לה את הטלפון]
מאיה הלו? כן. שמעתי. שום תביעה! לך תזדיין! נראה לך
באמת? כן? אז תדחוף את זה לתחת! בסדר. אנחנו עוד נראה. [מנתקת.
לזהר] זה היה בשבילך. תובעים גם אותך על מאתיים אלף שקל.
זהר מי?
מאיה אבא שלי.
אורי [מציץ לבמה] חיפשו אותי?
זהר כן.
אורי מי?
זהר עקיבא. הוא תובע אותך על מאתיים אלף שקל.
אורי על מה?
מאיה רגע! חזרתי! [מרימה שוב ידיה בשמחה]
אורי טוב, תעזבי אותי כבר. על מה התביעה?
זהר הוא אומר שאנחנו גרים בבית שלו ולא נותנים לו
להכנס, אז אנחנו צריכים לשלם לו שכר דירה רטרואקטיבי מאז שהוא
נכנס לכלא ועד היום.
אורי זה חסר כל ביסוס. ראשית, אם הוא לא הודיע לנו מראש
על הדרישה לתשלום הוא לא יכול לדרוש אותו בדיעבד. שנית, הטענה
שאנחנו לא נותנים לו להכנס היא שקרית, זו הרבנות שלא נותנת לו
להכנס, שיתבע אותה. שלישית, ברוב התקופה הזו היינו קטינים ו/או
בצבא, וממילא הוא מחויב לתמוך בנו כלכלית. רביעית...
מאיה תפסיק לקשקש! שום תביעה וזהו!
זהר טיעון נהדר, אני מפקסס אותו לבית המשפט ונגמר
הסיפור.
אמא [נכנסת לבמה. כבדת גוף, צולעת] מה כל הרעש הזה?
מאיה חזרתי! [מרימה ידיה בשמחה. אמא מחבקת אותה. לאחר
רגע:] טוב, מספיק.
זהר איך נספר לה?
אמא תספרו מה?
זהר צריך לעשות את זה בעדינות, שהיא לא תכנס להלם.
אמא על מי אתה מדבר?
אורי עלייך. תובעים אותך על מאתיים אלף שקל.
אמא מי?!
זהר אלוף נעורייך.
אמא מה?
זהר הוא רוצה ממך מאתיים אלף שקל על זה שאת גרה בבית
שלך עם הילדים שלו.
אמא [בפאניקה] מה נעשה? ריבונו של עולם, מאיפה נביא
מאתיים אלף שקל?
מאיה לא מאתיים ולא נעליים! הוא ישלם לנו מאתיים אלף שקל!
בואו נתבע אותו בחזרה!
אורי אין לתביעה הזו כל בסיס משפטי. אין ספק שכתב התביעה
לא יתקבל, והשופט ישים אותו במעצר על ביזוי בית המשפט.
זהר הוא כבר התקבל, ויש לנו בדיוק חודש להכין כתב הגנה,
כי אחריו יש לכולנו דיון במחוזי.
מאיה זין! אני לא הולכת.
אורי אם היא לא הולכת, גם אני לא הולך.
זהר אל תלכו, אני אגיד להם שייפיתם את כוחי ושביקשתם
לשלם גם את החלק שלי בסכום התביעה.
אמא מה נעשה? איפה נגור?
מאיה לא אצלי!
אורי לא אצלי!
זהר לא... [מבין שהקדימו אותו. מושך בכתפיו] כולכם
מוזמנים ללון בסמוך לספסל הציבורי, שיהיה משכני לאחר שיעקלו
לנו את הבית, כי נפסיד במשפט, בגלל שאתם אדיוטים.
אמא יעקלו לנו את הבית! [מתחילה לבכות]
מאיה עכשיו אמא בוכה בגללך.
זהר היא לא בוכה בגללי, היא בוכה בגלל הנסיבות.
אורי שהיא הביאה על עצמה.
זהר אז בעצם היא בוכה בגלל עצמה. אמא, אל תבכי בגלל
עצמך. [נשמע קול חזק ועמום מבחוץ]
מאיה מה זה?
זהר [מציץ החוצה] הביוב שוב עולה על גדותיו ומציף
החורשה, על שלושת הזאטוטים ששיחקו בה קודם כדורגל, וכעת קוראים
לעזרה בתנועות נואשות.
אמא הכביסה שלי! [מדדה החוצה]
אורי אל תפתחי את הדלת בלי להודיע! [רץ להתחבא]
זהר רגע! [כולם קופאים] אז אני מבין שאף אחד לא בענין
של שח?
תמונה 2
[אורי יושב לבדו על כסא ומחטט באצבעות רגליו באמצעות מברשת
שיניים. מאיה נכנסת]
מאיה אתה יכול להלוות לי שלושת אלפים שקל עד שבוע הבא?
אורי הא. למקרה שלא הבנת, אחזור על דבריי בשנית: הא.
מאיה נו, בבקשה! אני ממש צריכה את הכסף.
אורי מה קרה לכסף שהרווחת באמריקה?
מאיה גנבו לי
אורי מי?
מאיה לא משנה, הוא כבר בזבז הכל
אורי אבל תפסו אותו?
מאיה כן, על חם
אורי מי זה?
מאיה מה זה משנה?
אורי אני רוצה לדעת
מאיה אבל זה לא משנה
אורי אם לא משנה, אז גם לא משנה שלא תקבלי ממני כסף
מאיה נו, זאת הייתי אני. יש לך להלוות לי או לא?
אורי לא, אין לי גרוש ואני במינוס של אלפיים שקל. זה
מזכיר לי, רציתי לשאול אותך: את יכולה להלוות לי אלפיים שקל?
אני אחזיר לך בתחילת החודש.
[נכנס זהר, רטוב ומחזיק ביד צינור מתכת. מתיישב מתנשף מול לוח
המשחק. מאיה פונה אליו]
מאיה אתה יכול להלוות לי חמשת אלפים שקל עד שבוע הבא?
זהר חמשת אלפים? [חושב שניונת] לא
מאיה אז כמה אתה מוכן להלוות לי? [זהר מפשפש במכנסיו,
שולף ארנק, מרוקן אותו על השולחן, נופלים מספר מטבעות. סופר
אותם, מחזיר את כל המטבעות לארנק חוץ מאחד]
זהר חצי שקל. תחזירי לי כשתוכלי
מאיה [לוקחת את המטבע. לעצמה:] עוד 999 אחים קמצנים ואני
מסודרת
אורי [מרחרח את האויר, ואז את בתי השחי שלו] מה הסרחון
הזה?
זהר זה הפוטנציאל שלך נרקב
אורי לא, חוץ מזה
זהר אה, ניסיתי לפתוח את הסתימה בביוב ונפלתי לתוכו.
כמעט טבעתי במי השופכין, אבל הצלחתי להאחז בגוש צף שנוצר
מתחבושות היגייניות שכבר אינן היגייניות שמישהי בבנין שלנו
זורקת לאסלה. ויש לנו דואר. [מפשפש במכנסיו, מוציא מתוכם צרור
ניירות, משליך על השולחן] בשבילכם
אורי [נוטל את הניירות, מרפרף] זה כתב התביעה. הוא אומר
שכשהוא חתם על החוזה הוא לא היה שפוי, ולכן ההסכם מבוטל
זהר צריך לשכור עורך דין שיכין לנו כתב הגנה
מאיה צריך לשכור פסיכיאטר שירשום לך כדורים. אין לי כסף
לעורך דין! אני צריכה חמשת אלפים שקל בדחיפות!
זהר מה עם זאת שייצגה אותנו במשפט הקודם? היא היתה ממש
זולה. לא במובן המיני, במובן הכלכלי
אורי זאת עם האלצהיימר?
זהר כן, היא כבר מכירה את כל הפרטים
אורי היא לא מכירה את הדרך מהחדר שלה לשירותים. [מתרגז,
כמישהו שמבין לפתע שהוא עוסק בשטויות] אני לא מוכן לבזות את
עצמי בדיון הבזיוני. במערכת משפט מתוקנת היו צולבים אותו
בכניסה להיכל, ועוברי אורח היו רוגמים אותו בביצים סרוחות. אני
לא אוציא אגורה אחת מהכסף שאין לי על המשפט העלוב הזה.
מאיה בואו נכין כתב הגנה בעצמנו, נתבע אותו על מאתיים אלף
שקל פלוס עוגמת נפש, ואז נחלק את הסכום כך שכל אחד יקבל שישים
אלף. חוץ ממני, אני אקבל שמונים כי אני הצעתי את הרעיון.
אורי נראה לך באמת? או שמתחלקים שווה בשווה או שכלום.
מאיה אורי, נו!
אורי טוב, קחי שמונים.
מאיה [שמחה] באמת?
אורי נראה לך?! על גופתי המתה!
זהר לא עכשיו! [מסתכלים עליו] אחרי שננצח נתבע זה את
זה. [מפשפש במכנסיו, שולף עפרון. מרחרח אותו, פניו מתעוותים
בסלידה. מתחיל לכתוב על אחד הדפים]
מאיה אתה כותב?
זהר [ציני] לא, אני מנסה ללמד את העפרון לעשות עמידת
ראש
מאיה [מכתיבה, זהר רושם] המשיבים דורשים לבטל את התביעה
ולשלם להם מאתיים אלף שקלים מכיסו של התובע, היות והתובע הוא
בן זונה
אורי [קוטע אותה] מפגרת! [לזהר] עזוב אותה, תכתוב:
לטענתו של התובע, כי מחלה סופנית בה נדבק בעת שקיים יחסי מין
עם אשת אחיו התאום, גרמה לכך ששיקול דעתו היה לקוי כאשר חתם על
הסכם חלוקת הדירה, אין כל סימוכין. יצויין כי התובע אובחן
כשקרן פתולוגי על ידי אחד מילדיו, שלמד במגמת פסיכולוגיה בבית
הספר.
אמא [נכנסת] סוחר מת.
שלושת הילדים: [קופצים בשמחה] יש!
אמא למה אתם שמחים? סוחר מת, לא עקיבא [קופאים על עומדם
לרגע, מביטים זה בזה]
אורי אין חוק שאומר שכשתאום אחד מת, השני מוכרח למות גם
כן?
מאיה כן, אבל רק אצל תאומים סיאמיים שחולקים אותו מוח
זהר [לאמא] מה הרג אותו?
אמא מה שהרג את אבא שלו
אורי סבתא לאה?!
אמא לא, צהבת C.
מאיה מה זה? זה טעים?
זהר מה עם עקיבא?
אמא גם הוא חולה בזה
הילדים: יש!
אמא אבל הוא בתור להשתלת כבד
הילדים: לא!
אמא אחרון בתור
הילדים: יש!
אמא אבל יש גם כאלה שמחלימים
הילדים: לא!
אמא מעטים. הרוב מתים
זהר די כבר לשחק ברגשות שלנו! [לאחיו] תכתבו: [מאיה
ואורי ניגשים לדף, נאבקים עליו. זהר מפשפש במכנסיו, מוציא
עפרון נוסף, מרחרח, הבעתו אומרת סלידה. נותן את העפרון לאורי.
אורי ומאיה חוצים את הדף לשניים, כל אחד כותב על החצי שלו]
לתובע עבר פלילי אלים, והוא אף ריצה תקופת מאסר בת שנה על רקע
זה
אמא תכתוב שהוא הרג חתול
זהר אל תתחילי עכשיו עם החתול!
אורי אני לא רושם כלום על חתולים
מאיה אני רושמת, אני ראיתי, הוא הרג אותו עם פטיש
אמא לא, הוא הרג אותו עם החלון
מאיה הוא לא הרג אותו עם החלון, הוא סגר עליו את החלון
ביד אחת, והרג אותו ביד השניה עם פטיש
זהר תשכחו כבר מהחתול!
אמא מה פתאום, איך הוא יכול היה להחזיק אותו עם החלון
ביד אחת? הוא סגר עליו את החלון בשתי ידיים.
מאיה תגידי, הסתובב לך השכל? כלי הרצח: חלון? הוא הרג
אותו עם פטיש וזהו
זהר תכתוב: התובע הרג חתול בעל שתי נשמות, פעם אחת עם
פטיש ופעם שניה עם חלון
מאיה נמאס לי, אני לא מוכנה לקחת בזה חלק [קמה]. אמא, מה
עם הכסף שאת חייבת לי?
אורי [קם] רגע, ומה עם הכסף שאת חייבת לי?
מאיה תבקש אותו מאמא
אורי [לאמא] מה עם הכסף שאת חייבת לי?
מאיה לי
אורי [למאיה] כל הרכוש שלך משועבד אלי, כולל החוב של
אמא, עד שתשלמי לי את המגיע לי
זהר [מרוצה, מחייך] תעקל לה את הטלויזיה
אורי הבאת טלויזיה מאמריקה? איפה היא? לידיעתך, היא
מעוקלת
מאיה נתתי אותה במתנה
אורי למי? [מאיה מצביעה על זהר. אורי פונה אליו]
לידיעתך, הטלוזיה שלך מעוקלת. אם אתה מעוניין לקבל אותה בחזרה,
תפנה למאיה ותסדיר איתה את התשלומים המגיעים לי. [למאיה] איפה
הטלויזיה שלי? [זהר ומאיה מצביעים על הטלויזיה. אמא יוצאת
בחשאי מהבמה]
אורי [מסתכל עליה, דומם לרגע] זאת הטלויזיה שלנו
זהר הטלויזיה שלך
אורי באיזו זכות נתת את הטלויזיה שלנו במתנה?
זהר בזכות זה שרציתי לקבל את המתנה שמאיה הביאה לי
מאמריקה
אורי [למאיה] הבאת לזהר מתנה מאמריקה? ומה איתי?
מאיה תקבל את המתנה שלך אם תוותר על החוב
אורי מה המתנה?
מאיה מכשיר אלקטרוני חדיש
זהר אפשר אפילו להגיד יצירת אמנות
מאיה שטמון בה ערך רגשי עצום
אורי [לעצמו] מצד אחד, אני זקוק נואשות לכסף. מצד שני,
אני זוכה כאן במתנה שתעשיר את חיי בשלושה אספקטים שונים:
ראשית, שכלול טכנולוגי שיקל על הצד החומרי שלהם. שנית, לאחר
פתרון הבעיות החומריות, אני עלול לחוש צורך בריגושים
אינטלקטואליים יותר. כאן נכנס לתמונה אופיה של המתנה כיצירת
אמנות שתבדר אותי. לבסוף, לאחר שהגוף והשכל יבואו על סיפוקם,
אני עלול לחוש ריקנות רגשית. ומה ימלא את החור שיפער בליבי, אם
לא הערך הרגשי הרב שבמתנה? [חושב לרגע. למאיה] אני מוותר לך על
החוב. איפה המתנה?
מאיה טא-דה! [מציגה את הטלויזיה]
אורי [דומם לרגע. מסתובב אל זהר] אני מחזיר לך את
הטלויזיה, ורואה בך ערב לחוב של מאיה
זהר אני מסרב לקבל את הטלויזיה, ומסרב לעזור לך להשליך
אותה לפח האשפה
אורי מה פח?
מאיה היא מקולקלת
אורי [למאיה] הרסת את הטלויזיה שלי?
מאיה לא אני, זהר הרס
אורי [לזהר] הרסת את הטלויזיה שלי?
זהר קודם כל, היא לא היתה שלך, היא היתה שלנו. בנוסף,
לא הרסתי אותה, היא כבר היתה מקולקלת
אורי אז מה קלקל אותה?
זהר זה שבעטתי בה
אורי למה בעטת בה?
זהר כי היא לא עבדה, וחשבתי שזה מה שיתקן אותה [נכנסת
אמא עם מצלמה, מנסה לצלם את הילדים]
הילדים: מה את עושה?
אמא מצלמת אתכם ביחד [הילדים מסתכלים זה בזה, מושכים
כתפיים באדישות ונעמדים מול המצלמה. כל אחד מהם עושה קרניים
לאחד האחרים. אמא מנסה שוב לצלם, לא מצליחה] מה הבעיה עם
המצלמה?
זהר אה, היא לא עובדת
אמא למה?
זהר היא מקולקלת
אמא למה?
זהר היא נשברה כשזרקו אותה על הקיר
אמא מי זרק אותה על הקיר?
זהר אני
אמא למה זרקת אותה על הקיר?
זהר לא זרקתי אותה על הקיר, זרקתי אותה על הטלויזיה
אמא למה זרקת אותה על הטלויזיה?
זהר כי התרגזתי שהיא לא עובדת בגלל שבעטתי בה
אמא הטלויזיה?
זהר המצלמה
אמא בעטת גם במצלמה?
זהר נו, זה מה שאמרתי, לפני שזרקתי אותה על הקיר
אמא למה בעטת במצלמה?
זהר היה לי התקף זעם
אורי תשלם על המצלמה ששברת
זהר לא שברתי אותה, היא כבר היתה שבורה
מאיה נמאס לי מכולכם, אני הולכת
זהר מה עם המשפט?
מאיה אני לא צריכה אתכם, אני אזכה לבד במשפט, ואקח את
המאתיים אלף שקל לאיים הקנריים בזמן שאתם תצופו בביוב [יוצאת]
זהר [לאורי] נשארנו שנינו
אורי אתה משלם על המצלמה?
זהר אתה משלם על המצלמה?
אורי שלום [יוצא]
זהר נשארתי לבד
אמא אתה לא לבד, יש לך אותי [זהר לוקח את צינור המתכת,
יוצא] לאן אתה הולך?
זהר לצוף בביוב
תמונה 3
[במה ריקה. צינור מתכת על אחד הכסאות. מגבת תלויה בכניסה
לבמה]
זהר [קולו נשמע מחוץ לבמה] אורי, תביא לי את הצינור!
[פאוזה] אתה מביא? [פאוזה] נו כבר, אני צריך אותו כדי להגיע
לתחתית הבור! [בכאב] איי! [קול פגיעה במים] לא משנה, קח את
הזמן.
אורי [קולו נשמע מחוץ לבמה, מצידה השני. נימת מאמץ וכאב
קלים שזורה בו] אה
זהר מה אמרת? אתה מביא את הצינור?
אורי אה...
זהר היי, מצאתי מה סותם את הביוב! זאת גופה של חתול!
תביא כבר את הצינור ואני אוציא אותה! [פאוזה] רגע, זאת לא
גופה, זה חתול חי. בוא חמוד, אני אוציא אותך מכאן [פאוזה] רגע,
זה לא חתול, זאת נמיה. [זעקת כאב] אה! תעזבי אותי! אורי, תביא
מהר את הצינור ותרביץ לה!
אורי [בקול גדול] אה!
זהר הצילו!
אורי הצילו!
זהר אמא!
אורי מישהו!
זהר תמותי!
אורי תטבעו כולכם!
זהר [במאמץ] זה ילמד אותך... לירוק לביוב... ממנו
שתית...
אורי [בהקלה גדולה] אה... [חולף רגע. נכנס לבמה תשוש תוך
כדי שהוא מנגב ידיו במגבת. תולה את המגבת בחרדת קודש בכניסה
לבמה. שם יד על בטנו ואומר בטון רציני] שזיפים זה רצח [נשכב
למחצה על כסא. נכנס זהר, רטוב כולו, בחולצה קרועה ועליה כתמי
דם טרי. שפת גופו אומרת זעם רב. לוקח את המגבת, מנגב את עצמו
ומשליך את המגבת לרצפה בעוצמה. ניגש אל הצינור ואוחז בו. נעמד
מול אורי, מכה עם הצינור ברצפה. בטון שקט אך בכעס רב] הצינור
אורי זוז, אתה מסתיר את הטלויזיה
זהר [אוחז את הצינור בשתי ידיו, מתכופף אל אורי ודוחף
אותו בעזרת הצינור כך שהכסא עליו הוא יושב נוטה לאחור ופניהם
נוגעות זו בזו. מדגיש כל מילה] אמרתי. לך. להביא. לי. את.
הצינור.
אורי [מחקה אותו] אמרתי. לך. שאתה. מסתיר. את. הטלויזיה.
[זהר דוחף עוד את הכסא ואורי נופל לאחור] איי, הגב [מתפתל
בכאב]!
זהר [לא מתרשם] קום, בכיין. הרגע הרגתי נמיה [אורי
מפסיק להתפתל, מסתכל על זהר שלא מגיב ואז קם]
אורי כמו עקיבא. מרביץ והורג נמיות.
זהר לא הרבצתי לך, וזאת היתה הגנה עצמית, היא התחילה.
[בכעס] לא שמעת שקראתי לך?
אורי אל תשנה נושא. אתה מגלה אלימות כלפי חפצים, אנשים
ובעלי חיים, בסדר הזה.
זהר אני מנסה לתקן לך את הביוב כדי שלא תצטרך לשחות
במים צואים מהמטבח לסלון, ואתה יושב פה כמו נסיכה ורואה
טלויזיה
אורי אף אחד לא אילץ אותך לתקן את הביוב, מה גם שבינתיים
אתה לא מתקן אותו, כך שמבחינתי אתה עומד בתוכו עם צינור
ומשתזף
זהר אני עומד בו בלי צינור ונלחם בנמיות! למה לא באת
כשקראתי לך?
אורי מאחר והרמת עלי יד אני לא מחוייב לענות לך, אבל
הייתי בשירותים.
זהר אחד בשירותים ואחד בביוב. יש יצרנים ויש צרכנים,
אבל העיקר שכולנו מתעסקים בקקי.
אורי אם שוב תניח עלי יד, סופך יהיה רע ומר
זהר [באדישות] לא הנחתי עליך יד, הנחתי עליך צינור
אורי ספר את זה למשטרה
זהר ספר את זה למנתח הפלסטי שישפץ לך את הפנים
אורי [מרים את הכסא, מתיישב עליו, מניף אצבע באיום]
אלמלא הפוביה שלי משיחה עם זרים, היית עכשיו כבול בניידת
זהר [מסתכל אל הכניסה לבמה] מי זה? פתוח!
אורי [נופל מהכסא בבהלה, בורח מהבמה, תוך כדי כך צועק]
אל תיתן להם!
זהר [מתיישב מול לוח המשחק, תוך שהוא מחווה "לא" עם
ראשו, חושב לרגע, מזיז כלי. מסתכל לצדדיו, רואה שאין אף אחד,
קם בזריזות ומתיישב על הכסא שמצידו השני של השולחן. מביט עליו,
מנענע את אצבעו כאומר "מהלך מתוחכם" ליריב דמיוני. ברגע שהוא
שולח ידו אל הלוח נכנסת מאיה, הוא קופץ אחורה ומעמיד פנים
כמסתכל למעלה] כן, התקרה מתקלפת, צריך לצבוע אותה... [לאחר
שמאיה מתיישבת] רוצה שח?
מאיה אני לא מדברת איתך
זהר את לא צריכה לדבר, את צריכה לשחק [מאיה לא עונה,
מסתכלת הצידה]. למה את לא מדברת איתי? [פאוזה. זהר נוטה הצידה
כדי להסתכל לה בעיניים, היא מזיזה את מבטה לצד השני] למה את לא
מדברת איתי? [זז לצד השני, היא מסתכלת אחורה. הוא מזדקף] למה
את לא מדברת איתי? [מסתכלת למעלה וחוקרת את התקרה] זוכרת
שהעובדת הסוציאלית איבחנה שאני סובל מהתנהגות אובססיבית? למה
את לא מדברת איתי? [פאוזה] למה את לא מדברת איתי? [פאוזה] למה
את...
מאיה די, די, די, די, די! [קמה, דוקרת אותו באצבעה] לא
רציתי להכנס לזה, אבל אני לא מדברת איתך בגלל מה שהיה בדיון
זהר [מופתע] מה, שחיטטתי באף ואז טעמתי ממה שיצא? אל
תדאגי, השופטת לא ראתה כלום
מאיה לא, שאיימת לרצוח את עקיבא
זהר [כמסביר לילד מתקשה] לא איימתי לרצוח אותו, הוא סתם
המציא את זה, הוא שקרן פתולוגי
מאיה אמרת לו או לא אמרת לו: [מחקה את זהר] "אם לא תתפגר
לבד, אני אדאג שזה יקרה", תוך כדי שאתה מניף מוט ברזל?
זהר לא אמרתי לו, וזה לא היה מוט, זה היה צינור [מצביע
על הצינור]
מאיה [כבלשית שפענחה תעלומה] אהא! אתה מודה! הרסת לנו את
המשפט. אני לא מדברת איתך [מסובבת את הכסא עם הגב כלפי זהר
ומתיישבת]
אורי [מחוץ לבמה] השטח פנוי?
זהר לא
אורי [מציץ פנימה, מעביר מבט. בטון לא משכנע:] ידעתי שלא
באמת דפקו בדלת מקודם, רק בדקתי אותך [נכנס]
מאיה [לאורי] אני לא מדברת עם זהר, כי הוא הרס לנו את
המשפט
אורי [לזהר] נכון, הרסת את המשפט! אני מקווה שאתה מרוצה
[אורי פונה מיד למאיה, תוך שזהר מרים ידיו כאומר "מסתפקים במה
שיש".] איך בדיוק הוא הרס את המשפט?
מאיה כשהוא איים לרצוח את עקיבא
אורי [מאוכזב] אה, זה. [פאוזה. בהתלהבות] הוא הפיל אותי
מהכסא אחרי שהוא הרג נמיה!
מאיה [קמה באחת מהכסא. לזהר] הרגת נמיה? [בטון מופתע עוד
יותר, מצביעה על הצינור] עם הצינור! וצינור זה כמעט כמו פטיש!
אתה עקיבא החדש!
זהר אני לא עקיבא החדש, לצערנו הישן עדיין בחיים. ולא
הרגתי אותה, רק הטבעתי אותה עד שהיא הפסיקה להאבק
מאיה הטבעת נמיה? יש להם זימים, לא?
זהר לא לזאת שהלכתי איתה מכות
אורי [למאיה] לא אמרת שאת לא מדברת איתו?
מאיה נכון, שכחתי. [לזהר] לא אמרתי לך כלום [מפנה אליו את
גבה]
זהר [מתקרב אל אורי, בטון כועס] אורי!
אורי [בכעס] מה?
זהר [בטון עדין ורגיש, מחבק את כתפו של אורי בתנועה
דמויית ריקוד] בין שנינו שרר תמיד קשר מיוחד. לא רק ברית
הסטורית, אלא גם חיבור שאין דומה לו בין לב [שם יד על ליבו]
ללב [מעביר אותה אל ליבו של אורי]. ודאי תזכור כיצד לפני חמש
עשרה שנים פנית אליי - ואם לא אל אחיך הגדול, אל מי תפנה?
ואמרת לי ברגש: שגיא המניאק מכיתה ג' נשך אותי. לא הססתי, על
אף שידעתי ששגיא חלה זה לא מכבר בכלבת, ניהלתי אחריו מרדף מותח
ולבסוף הכיתי בראשו במטריה. המטריה נשברה, ושבתי הביתה תחת מטר
כדורי ברד שגודל כל אחד מהם כאפרסק. מבחוץ הייתי רטוב, אך
מבפנים [פאוזה. בהצטדקות] גם מבפנים הייתי רטוב, אבל ידעתי
שהוכחתי לאחי הקטן והפגיע: יש צדק תחת השמיים. וכעת, תורי
להיות חלש ולקוות להופעת הצדק. אני קורא לך לא לנטוש אותי
בשעתי הקשה, כאשר גורמים חבלניים עוינים מטילים עלי חרם. כל
אחד הוא אור קטן, וכולנו אור איתן. בוא נפסיק לדבר עם מאיה.
מאיה [ברגע שהוא אומר את המשפט האחרון מסתובבת במהירות,
ל אורי] אל תקשיב לו! בוא נפסיק לדבר עם זהר! [אורי מביט בכל
פעם על מי שמדבר ושומר על סבר פנים אדיש]
זהר [למאיה] הוא לא מדבר איתך [לאורי] נכון? יהיה כיף,
זה יהיה כמו בגיל עשר כששיחקנו בבחירות לכנסת, ואתה היית
המפלגה הקומוניסטית והוצאתי אותך מחוץ לחוק
מאיה [לאורי] אני אקנה לך שוקולד!
זהר אני אגנוב ממנה את השוקולד!
מאיה [לזהר] גנב!
זהר [למאיה] מאיפה יש לך בכלל כסף לשוקולד? [לפתע מבין]
גנבת ממני!
מאיה לא גנבתי ממך, גנבתי מאורי
אורי [בטון של "האם אוזניי מטעות אותי"?] מה?
זהר [למאיה, בחוסר אמון] ממתי יש לאורי כסף לגנוב?
[לפתע מבין. מזנק על אורי] גנבת ממני! [חוזר לטון חביב] לא
נורא, מה זה כסף בין אחים, תחזיר כשתוכל
מאיה [לאורי] גם אצלי תחזיר כשתוכל!
אורי [למאיה] להזכירך, את חייבת לי כסף ולא להיפך
מאיה [בטון מתרפס] לא נורא, מה זה כסף בין אחים? אני
אחזיר כשאוכל... [אורי מביט בה במבט האומר "באמת?", ועושה צעד
לכיוון זהר. בטון לחוץ:] שזה עכשיו! השגתי הכל, לא משנה מאיפה
[אורי עושה צעד לכיוונה, תוך שזהר מפשפש במכנסיו, שולף ארנק,
מרחרחו בהבעת סלידה, פותח אותו, מנסה לרוקן על הרצפה וכלום לא
נופל]
זהר [למאיה] גנבת!
מאיה [מסובבת אליו את גבה] אני לא מדברת איתך
זהר [לאורי] אתה לוקח את הצד של הגנבת?
אורי היא חפה מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתה
מאיה [לאורי] אני זכאית, אני אחזיר לך הכל, ונאכל שוקולד
שנקנה בכסף שגנבתי לזהר
זהר [מצביע עליה] אהא! [מוריד את האצבע, מרוצה מעצמו]
את מודה
מאיה לא דיברתי עליך, דיברתי על זהר אחר
זהר [החיוך נעלם, פונה לאורי בטון רציני] אתה איתה או
איתי?
אורי אני נפש חופשיה ואינני מחויב לאיש
זהר תבחר, אתה הולך עם הערכים שלך או עם הגנבת?
אורי אתה מתכוון עם הערכים שלי או עם האלימות שלך? אני
עם הגנבת
מאיה [מניפה ידיים בנצחון] ווייי!
זהר אין בעיה. מעכשיו, אדם לאדם זאב. [לקהל] החל מהרגע
אני בן יחיד.
מאיה [לזהר] החל מעכשיו אנחנו אחים שכולים
אורי אל תדברי איתו!
זהר [לאורי] מי מונע מהבית הזה להתפרק? [למאיה] מי משלם
את החשבונות? [לאורי] נראה אתכם מסתדרים בלעדיי יומיים.
[למאיה] אתם תחזרו על שמונה.
מאיה [לאורי] שמעתי מישהו מדבר?
אורי מי יכול היה לדבר? רק אני איתך בחדר, ואני שתקתי
מאיה כנראה שדמיינתי [מביטים שניהם על זהר, מפנים ממנו את
מבטם בהפגנתיות תוך השמעת קול מיאוס ויוצאים. זהר מביט אחריהם.
לאחר שהם יוצאים הוא מפשפש במכנסיו, שולף שקית, מרחרח אותה
בהבעת סלידה. ניגש ללוח המשחק, אוסף לתוך השקית את כל הכלים
הלבנים ומשאיר את השחורים על הלוח. יוצא החוצה]
תמונה 4
[אורי ומאיה ישובים על כסאות זה מול זה, בינהם השולחן]
מאיה [בפאתוס] לאור האירועים האחרונים, אני מכריזה בזאת
על כינוס ישיבת חירום משפחתית בראשותי. [מרימה את שפופרת
הטלפון וטורקת בחוזקה] הישיבה מתחילה. [לאורי] תרשום פרוטוקול
אורי [משלב ידיים] אני מסרב להוות חלק מארגון שדרכי
ההחלטה על ניהולו אינן דמוקרטיות
מאיה מה אתה רוצה?
אורי אני דורש רה-אורגניזציה, ומינוי שלי כיושב ראש זמני
של הישיבה עד אז
מאיה תפסיק כבר עם הקשקושים שלך. אני היושב ראש
אורי [קם] שלום. [מתחיל לצאת]
מאיה [קמה] רגע! יש על מה לדבר!
אורי [נעצר, מסתובב] מי היו"ר?
מאיה אני
אורי שלום [מסתובב שוב ומתחיל לצאת]
מאיה תוך שהיא משיגה אותו ונעמדת לפניו] אבל אתה הנשיא!
אורי [מגרד בסנטרו במבט מהורהר, ואז אומר] אם את היו"ר,
ואני הנשיא, מי הפרולטריון? [לא זזים לרגע ואז קוראים בקול]
אמא!
אמא [נכנסת. בקול נרגש] זקוקים לי?
אורי יש ישיבת חירום משפחתית
מאיה קחי כסא, תרגישי בבית
אורי אבל לא יותר מדי, כי עוד מעט לוקחים לך אותו. [כולם
מתישבים] הנושא הראשון שעל סדר היום: כיבוד זיכרו של אחינו,
שנספה בנסיבות מסתוריות. בתוכנית האמנותית: הספד שהכנתי. [נוטל
דף מהשולחן, מקריא כבלוויה. אמא המומה] הו זהר,כיצד הלכת
מאיתנו, דווקא אתה, שיצר ההרס העצמי פיעם בך בעוז, ששמת נפשך
בכפך חדשות לבקרים, וכל הוויתך אמרה מוות [מתיישב, מאיה מוחאת
כפיים]
מאיה מרגש!
אמא על מה אתם מדברים. זהר במטבח, אוכל קוטג' מקולקל
מאיה את אל תדברי בכלל! הכל בגללך
אורי נכון! [למאיה] למה?
מאיה כי היא התחתנה איתו
אורי טיעון מנצח. [לאמא] את מעוניינת לערער על הכרעתי?
[אמא לא מבינה. הוא מרים וטורק את הטלפון] נשיא הישיבה וניצגה
עלי אדמות של אלת הצדק קבע: [מרים יד ומחווה, כשכף ידו פתוחה,
לעבר מאיה] הצדק עם מאיה. הנושא השני שעל סדר היום: אסטרטגיה
משותפת חדשה, לאור ההתפתחויות המשפטיות בהן חזינו בדיון
האחרון.
מאיה בואו נרצח אותו!
אמא [מופתעת] את עקיבא?
מאיה לא, את הרופא שלו!
אורי את מתכוונת הוטרינר
אמא מה פתאום לרצוח אותו?!
מאיה אם לא יהיה מי שיטפל בעקיבא, הוא ימות, והמשפט
יתבטל. וגם אם הוא ישרוד במקרה עד הדיון הבא, לא יהיה מי שיתן
לו חוות דעת שמאשרת שהוא לא היה שפוי בזמן החתימה על ההסכם,
ואנחנו ננצח. תן כיף! [מרימה יד מעבר לשולחן וממתינה שאורי יתן
לה כיף. אורי לא מגיב. מחזירה את ידה]
אורי אני לא אטול חלק במזימת רצח
מאיה [מחקה אותו בזלזול] נה-נה-נה-נה-נה רצח. [לאמא] מה
את אומרת? נרצח אותו שתינו
אמא אני? מה פתאום!
מאיה חלשת אופי. אני ארצח אותו בעצמי
אמא לא! איך אני אספר לשכנים שהבת שלי בכלא?
אורי כמו שסיפרת להם שבעלך בכלא, רק ביתר קלות. [למאיה]
על מי את חושבת שאת עושה רושם? לשטוף כלים אין לך כוח, איך
תבצעי רצח?
אמא [שמה יד על חזה, בהתרגשות] ועוד של רופא!
אורי מה הקשר לזה שהוא רופא?
אמא הוא למד שבע שנים!
אורי וזה מה שיטריד אותו ברגעיו האחרונים
מאיה טוב, יש לי הצעה אחרת
אורי מה?
מאיה בואו נרצח אותו!
אמא את הרופא?!
אורי אמרתי לך, הוטרינר
מאיה לא, את עקיבא
אורי לא צריך לרצוח אף אחד, מערכת המשפט לא תאכזב והצדק
יצא לאור
מאיה זה גם מה שאמרנו לפני עשר שנים במשפט הראשון, ואז
עקיבא ניצח והשתחרר. וזה גם מה שאמרנו בערעור, ואז עקיבא ברח
לסוריה, והמשפט בוטל כי אין לנו הסכם הסגרה עם ארצות ערב. וזה
גם מה שאמרנו במשפט על הדירה, ושוב הפסדנו וקבעו שחצי מהדירה
שלו
אורי אני לא אבגוד באידיאולוגיה שלי
מאיה מה אידיאולוגיה, חתיכת פחדן! ראינו מה האידיאולוגיה
שלך שווה כשעקיבא היה מכריח אותך ללכת איתו לים כדי לכסות על
הבגידות שלו, בזמן שאני ניצחתי ונשארתי בבית
אורי את נשארת בבית כי זייפת התקפי אסטמה, בעוד שאני
אמנם הייתי אסיר מצפון של משטר מדכא, אך בנפשי לא נכנעתי
מאיה נכנעת כמו שציפוי השוקולד של הקרמבואים שלך נכנע
לשיניים שלי, בזמן שאותך זרקו למים משובר הגלים כדי שתלמד סוף
סוף לשחות בגיל שמונה, יא מרטיב במיטה
אורי אז את גנבת לי את הקרמבואים! ואני האשמתי את זהר!
מאיה מי אתה חושב גילה לי איפה אתה מחביא את הקרמבואים?
אורי לאור הגילויים המרעישים, אני מנתק את היחסים
הדיפלומטיים איתך עד לקבלת פיצוי כספי שווה ערך לממתקים
הגנובים, בתוספת ריבית מצטברת על ארבע עשרה השנים האחרונות
מאיה אני ממילא לא צריכה אותך, הרי אפילו לצאת מהבית אתה
לא מסוגל
אורי?: ואיך בדיוק תרצחי את עקיבא? תציקי לו עד שהוא יתאבד,
כמו חבר שלך?
מאיה חבר לשעבר
אורי אני לא מעוניין לנהל איתך שום אינטראקציה מעתה ועד
הודעה חדשה
מאיה לא צריך, אני אפנה לרוצח האמיתי של המשפחה הזאת
אמא עקיבא?
מאיה לא, זהר
אורי [מאשים] בוגדת, איך את לא מתביישת?
מאיה [מושכת כתפיים] אין ערכים, אין דאגות.
אורי [בהתלהבות] יש לי רעיון יותר טוב
מאיה מה?
אורי בואי נמצא רעיון לא מטומטם!
זהר [נכנס, נעמד ליד היושבים, האחים מתעלמים ממנו
במופגן] גיליתי למה הביוב עולה
אמא למה?
זהר הוא לא עולה, זה אנחנו שיורדים. הבנין שוקע. בנו את
היסודות שלו על [תנועות המעידות על כך שאינו יודע את המונח
המדויק] בוץ טובעני, או חול רך, או קרם בוואריה...
אמא [מפוחדת] מה נעשה?
זהר מה שאנחנו תמיד עושים - נמשיך לשקוע בבוץ. [לאורי]
רוצה שח?
אורי [לאמא] תזכירי לילדך המנוח שהוא אמר שהוא בן יחיד
[אמא מביטה על חילופי הדברים בבלבול]
זהר נו, בחייך! זו היתה בדיחה!
אורי [לאמא] תאמרי לו שלא צחקתי
זהר אבל זה היה לפני שידענו שהבית שוקע! [אורי ממשיך
להתעלם ממנו. זהר פונה למאיה בנימה מבקשת] כוחנו באחדותנו! כל
אחד הוא אור קטן! יש מיליארד סינים שחיים!
מאיה [לאורי] מה הזמזום הזה?
אורי כנראה רוח רפאים
מאיה צריך לקנות תרסיס נגד רוחות
אורי את אומרת את זה כדי להרגיז אותי? את יודעת שאני
פוחד ללכת לסופר!
זהר [לאמא] תגידי להם שאני מתנצל על זה שאיימתי לרצוח
את עקיבא. למרות שבכלל לא איימתי [אורי ומאיה מפנים אליו את
מבטם בתמיהה. מבהיר:] הבטחתי. ואני גם מתנצל על זה שהם גנבו
לי כסף.
מאיה [לאמא] תגידי לו שישפיל את עצמו
זהר ואז תחזרו לדבר איתי? [מאיה לא מגיבה. לאחר מספר
שניות, זהר מתחיל לקפץ על רגל אחת]
מאיה [לאמא] תגידי לו להוסיף אלמנט [זהר מתחיל להסתובב
במקום תוך כדי הקפיצות]
אורי [לאמא] ושיעשה משהו עם הידיים [זהר מוסיף מחיאת
כפיים מעל לראשו]
מאיה [לאמא] ועכשיו שיקפוץ החוצה ולא יחזור
זהר [עוצר. לאחיו:] הכל נשכח, הכל נסלח?
אורי [לאמא] תגידי לו שהוא לא ישוע, ושהוא לא יכול לחזור
מהמתים
זהר אבל התנצלתי! קפצתי!
אורי [לאמא] את הנעשה אין להשיב
מאיה [לאורי, בסגנון הצגת ילדים] אני ניסיתי פעם להשיב את
הנעשה - ולא הצלחתי
אורי [כנ"ל] יודעת למה לא הצלחת?
מאיה למה? ספר לי
אורי כי אי אפשר. את הנעשה-
מאיה אין להשיב.
זהר [בטון רציני] בגלל שטות אתם מוכנים להרוס הכל?
אורי [לזהר] זה לא משנה. מאוחר מדי לחזור אחורה. שא
בתוצאות מעשיך
זהר אבל למה? מה מאוחר מדי? לא קרה כלום. אני אחזיר את
הכלים שלכם ללוח ונשחק שח! [לא מביטים עליו] התכוונתי דמקה!
[אין תגובה. בחוסר אמון עצמי] שש בש...?
אורי [למאיה] את שומעת?
מאיה לא, מה?
אורי כנראה שאני סובל מצפצופים באוזניים
זהר [הבעתו משתנה מחביבה לכועסת] הושטתי לכם יד לשלום,
ואתם נשכתם אותה. במילותיו של המצביא באגס באני: זוהי הכרזת
מלחמה
מאיה [לאורי] כבר שמענו דיבורים כאלה, לא?
אורי אמת
מאיה ומה קרה אז?
אורי התרפסות, פלוס השפלה, פלוס התחננות
זהר יצאתם כנגד האדם היחיד שיכול היה להציל אתכם ממני.
אמרתי שמבחינתי אתם לא קיימים? אני חוזר בי. אתם קיימים, ואני
אעשה כמיטב יכולתי למרר את הקיום הזה.
מאיה [מפהקת ומתמתחת במופגן. ל אורי] איפה היינו? [זהר
לוקח את הצינור המושען על הקיר, ויוצא. אורי ומאיה מביטים
אחריו ואז זה בזה, תוך חיוך. נשמעים קולות חבטה עזים של מתכת
במתכת, ואז קול פיצוץ עמום כמו זה שנשמע בתמונה הראשונה, כולם
נבהלים, אמא ומאיה קמות להביט החוצה, אורי מסתתר מתחת לשולחן
ומאחורי כסא. הרעשים נפסקים, זהר חוזר ומשפשף ידיו כאדם שסיים
מלאכה, אמא ומאיה הולכות מעט אחורה]
אמא מה זה היה?
זהר תכננתי לשבור את כל מה שהצלחתי לתקן בביוב, אבל אז
חשבתי: למה לעשות חצי עבודה? ושברתי כבר הכל
אמא למה? שוב התקף זעם?
זהר להיפך. התקף של קור רוח.
אורי [יוצא ממחבואו. במרירות:] כמו עקיבא, שובר דברים
זהר [נותן לו סטירה] אל תזכיר את השם עקיבא במשפט
שמתייחס אלי
אורי [מחזיק את לחיו בהפתעה] בדיוק כמו עקיבא
זהר [נותן לו עוד סטירה] ביקשתי ממך משהו
אורי עוד יותר כמו עקיבא
זהר [מושך בכתפיו] אני רואה שאתה מפנה את הלחי השניה
[נותן לו סטירה בלחי השניה]
אורי [מחזיק בשתי לחייו] חשבתי שהגעת לשיא עקיבאיותך -
וטעיתי [זהר מרים את ידו על מנת לתת סטירה נוספת, אורי נסוג
בפחד]
אמא די! תפסיק! אין לנו מספיק צרות, שאתם צריכים לריב זה
עם זה?
זהר [לאמא] כל הצרות שלנו נובעות מטעויות שאת עשית, אז
אל תתערבי
אמא מה זה משנה עכשיו?
זהר עשית טעות? שלמי עליה בלי להתבכיין. [מצביע באגודלו
על אורי] קחי דוגמא מהבן שלך
אורי [ניגש לטלפון ומרים השפופרת] אני מתקשר למשטרה
להתלונן עליך
זהר וללכת אחר כך לתחנה [אורי מצטמרר קלות]? ולדבר עם
שוטרים [הצטמררות מעט חזקה יותר]? ולתת עדות בבית המשפט[אורי
מצטמרר בחוזקה, טורק את הטלפון ומתרחק ממנו בגועל]? [זהר פונה
למאיה] אני איתך עוד לא גמרתי
מאיה אני איתך כן גמרתי, אתה מת. נפגש בהלוויה [היא ואורי
יוצאים, אמא מתחילה לבכות]
זהר אל תבכי, אמא
אמא [מתייפחת] איך אני יכולה לא לבכות כשהילדים שלי
מתנהגים ככה?
זהר [מהרהר] טיעון חזק. אני אחשוב על זה, ואחזור אליך
עם תשובה [יוצא]
תמונה 5
[אורי שוכב על שלושה כסאות מוצמדים, מכוסה במגבת. בסמוך לו
מנורת לילה]
אמא [נכנסת, מחפשת כסא, מביטה עליו בחוסר הבנה] למה אתה
שוכב על הכסאות?
אורי אני ישן, זאת המיטה שלי
אמא למה אתה לא ישן בחדר?
אורי אני כן ישן בחדר.
אמא למה אתה לא ישן בחדר שלך?
אורי זה החדר שלי
אמא מה?
אורי אני מסרב לחלוק חדר עם עקיבא החדש [זהר נכנס, לוקח
את הטלויזיה, יוצא איתה. חוזר בלעדיה, חוטף את המגבת שמכסה את
אורי, יוצא איתה, חוזר בלעדיה. אורי נעמד בכעס]
אמא [לזהר] מה אתה עושה?
זהר מאחר שאורי כבר פינה את עצמו מהחדר, חשבתי לקחת את
מערכת היחסים ביננו אל השלב המתבקש הבא, ולפנות אותו מהבית
אורי אין לך שום זכות, הבית לא שלך
זהר [לאמא] אמא, תעיפי את אורי מהבית
אורי [לאמא] אל תקשיבי לו!
זהר אל תשכחי מי הבן המועדף. בשביל מה את צריכה אותו?
אני לא מספיק לך? תעמדי על שלך!
אמא אבל אני לא רוצה להוציא אותו מהבית
אורי אל תקשיבי לו בכלל! [לזהר] היא לא מקשיבה לך בכלל!
זהר [לאורי] מה אמרת? אני לא מצליח לשמוע אותך, כנראה
שזה בגלל שאני מת [לאמא] איך את משאירה אותו בבית אחרי שהוא
הרביץ לך?
אמא הוא לא הרביץ לי!
זהר נכון, אבל נניח שהוא ירביץ לך?
אורי אם כבר מישהו מרביץ כאן, זה אתה!
אמא אבל הוא לא ירביץ לי
זהר ואם כן, מה תעשי?
אמא [נלחצת] לא יודעת
זהר [דורש תשובה] מה תעשי לו אם הוא ירביץ לך?
אמא [אומרת בחוסר אונים] סנדויץ'!
זהר אז אני מבין שאת מסכימה איתי. נהדר [מרים את מנורת
הלילה, אורי חוטף אותה ממנו]
אורי אל תיגע בה, היא שייכת לי
זהר צודק. [מצביע בהפתעה אל מאחורי אורי] מי האיש הזה!?
[אורי מביט לאחור בפחד, זהר חוטף מידיו את המנורה, יוצא איתה
וחוזר בלעדיה] אתה מוזמן לאסוף את חפציך, הצפים בפסטורליות על
פני אגם הביוב שבחוץ
אורי [לאמא] את לא רואה שגידלת כאן עקיבא שני? תסלקי
אותו מכאן לפני שיהיה מאוחר!
אמא אבל...
זהר [קוטע אותה, לאורי באיום:] הפצרתי בך במפגיע לא
לכנות אותי עקיבא, פן יבולע לך
אורי [לאמא] רואה? עכשיו הוא מאיים להרביץ לי, אחר כך
הוא יאיים להרביץ לך. אל תשכחי את רבין [אמא מרכינה ראש ולא
מגיבה] את אומרת לו להחזיר את החפצים שהוא זרק?
זהר את חלקם אי אפשר להחזיר, הם כבר טבעו במים [חושב
לרגע] אתה תמיד יכול לצלול, רק תזהר מהנמיות
אמא [לזהר, באי נוחות] אולי די...
זהר די מה?
אמא תפסיק להתנהג ככה?
זהר למה?
אמא כי זה לא נעים לי
זהר מה זה קשור אלייך?
אמא אתה מנסה לזרוק את הבן שלי מהבית
זהר והקשר הוא?
אמא הוא הבן שלי
זהר גם אני הבן שלך
אורי וגם אני הבן שלך
זהר אבל אני נשבעתי לנקום את דמי
אורי [לזהר] אני מחזיר את החפצים שלי, ואם תגע בהם שוב -
דמך בראשך [מתחיל לצאת]
זהר תמסור ד"ש לשכנים שעומדים בחוץ ומסתכלים
אורי [נעצר. מסתובב, פונה ליציאה השניה תוך כדי צעקה]
מאיה! אני צריך שתחזירי את הדברים שלי מהביוב! [יוצא]
זהר [מתיישב מול לוח המשחק שעליו רק כלים שחורים, מזיז
אחד מהם. ממתין רגע, מזיז שוב את אותו כלי. ממשיך לשחק עם
עצמו]
אמא אתה יודע מה קרה כשהבאתי את אורי הביתה אחרי שילדתי
אותו? [זהר מתעלם] שמתי אותו על המיטה, הלכתי לרגע למטבח,
וכשחזרתי מצאתי אותך ואת מאיה מאכילים אותו בסוכריות טופי
זהר [לא מרים ראשו מהלוח] כנראה ניסינו להרוג אותו
אמא זוכר שלימדת אותו לצלול?
זהר לא לימדתי אותו לצלול. ניסיתי להטביע אותו
אמא זוכר ששלושתכם ביימתם משפט לעקיבא, ונתתם לו גזר דין
מוות?
זהר [נאנח] כן, התמימות של גיל שבע. המשפט היחיד שבו
הצלחנו לנצח
אמא למה אתם לא יכולים לחזור להיות ככה?
זהר [מפסיק לשחק, מביט עליה] למה הבנין לא יכול להפסיק
לשקוע? למה הביוב לא חוזר לאדמה? למה הטלויזיה נשברה?
אמא כי בעטת בה
זהר רואה? אלה החיים. מי יכול היה לתאר שמוצרי חשמל
מפסיקים לעבוד רק בגלל שהרביצו להם? אבל אי אפשר לקחת בחזרה
בעיטות. לא במכשירים ולא באנשים
אמא מה הקשר?
זהר הקשר הוא שיצאתי לג'יהאד, תשאירי הודעה ואני אטפל
בה כשאסיים להשמיד את כל אויביי
מאיה [חולפת מכניסה אחת לשניה, חוזרת עם המגבת והמנורה,
נותנת אותם לאורי שנכנס והמתין לה. אורי מניח אותם לצידו.
אומרת לאורי] אתה חייב לי חמישה שקלים [מצביעה על מה שהביאה,
כמבהירה שמדובר בתשלום על השירות]
אורי תפחיתי אותם מהחוב שלך
מאיה אבל מחקת אותו!
אורי לא החוב הזה, החוב שיש לך בגלל שאתמול שוב גנבת לי
כסף מהמגירה
מאיה לא גנבתי ממך. המגירה שלך היתה ריקה. גנבתי מזהר
אורי המגירה שלי היתה ריקה כי זהר גנב כל מה שהיה בה
זהר לא גנבתי, השלכתי מהחלון
מאיה [לאורי] אל תדבר איתו
זהר צודקת, אני לא אדבר איתו [מרים את המגבת, אורי תופס
בה]
אורי עזוב את המגבת!
זהר [מושך את המגבת מידיו, יוצא החוצה, חוזר בלעדיה]
לבקשתך, עזבתי את המגבת מעל הביב המרכזי
מאיה [לאורי] אתה נותן לו להתנהג אליך ככה?
אורי אני לא צריך לתת לו, יש לו אוטונומיה התנהגותית
מאיה פחדן
אורי מי שמדברת.
מאיה מה זאת אומרת?
אורי את בורחת מכל דבר, אני זה שלא נכנע
מאיה עובדה שאיתי הוא [מחווה על זהר] לא מעז להתעסק
זהר אל תבני על זה. את הבאה בתור
אורי רואה? הגיע זמנך להלחם
זהר ולספוג תבוסה צורבת
מאיה [בעצבים] כן? [מחברת את המנורה] אם אתה נוגע במנורה
אני שורפת לך את המיטה!
זהר [בחוסר אכפתיות] תשרפי לי את המיטה, אני אנסר לך את
הארון. המטרה היא לא לעשות טוב לעצמי, אלא רע לך. את מוכנה
לעמוד במחיר של לחימה בטרור?
אורי היא מוכנה
מאיה אם אתה נוגע במנורה, אורי שורף לך את המיטה!
אורי [מופתע] מה?
מאיה [לאורי] תראה לו מה זה! [זהר ניגש אל המנורה. אורי
חוסם את דרכו]
אורי אם אתה נוגע במנורה, אני משליך את כל חפציך מהבית
זהר תשליך את החפצים שלי מהבית, ואני אשפוך עליך חומצת
בטריות בזמן שתישן
אורי אני אדאג שתכלא מאחורי סורג ובריח, כמו המודל
לחיקוי שלך
זהר [ניגש לטלפון, מרים את השפופרת, מחייג, ממתין]
שלום, אח שלי מעוניין להגיש תלונה נגדי [פאוזה] רגע אחד [מתקרב
אל אורי ומגיש לו את השפופרת. אורי נרתע ממנה] בשבילך [מתקרב
אליו עוד, אורי הולך אחורה בפחד] אתה לא יודע שזה לא מנומס
להשאיר מישהו על הקו? [לטלפון] אני מצטער, זה כבר לא אקטואלי
[מנתק. לוקח את המנורה, יוצא וחוזר בלעדיה. לאחים] אנחנו על סף
תהום. לפני שאנחנו קופצים פנימה, בפעם האחרונה, אני מושיט לכם
יד לשלום
אורי בפעם האחרונה, אנחנו משתינים בקשת על ידך המושטת.
מאוחר מדי להתחרט על דרכך הרעה, עקיבא
זהר איך קראת לי?
מאיה [לאורי] תגיד לו! אני אגן עליך!
אורי עקיבא!
זהר צדקת, זו באמת הפעם האחרונה שאתה מטיל עלי את מימיך
[מתקרב אל אורי]
אורי [מתרחק בבהלה] מה אתה עושה?
זהר עשר שנים לא יצאת מהבית. הגיע הזמן להגיד שלום
לשכנים
אורי [בפחד רב] לא, לא החוצה! [לאמא] אל תתני לו!
[למאיה] תגני עלי!
מאיה אל תדאג. [לאמא] אל תתני לו!
אורי לזה את קוראת הגנה?!
מאיה הייתי עוזרת לך בעצמי, אבל אני מפחדת להזיע [זהר
תופס בזרועו של אורי ומתחיל למשוך אותו לעבר היציאה, תוך שאורי
מתנגד בהיסטריה]
אורי הצילו! אונס! [מגיעים אל היציאה, זהר תופס גם את
כתפו של אורי ומנסה לדחוף אותו החוצה] רק לא אור יום!
זהר צא דיבוק, צא! [נעלמים מחוץ לבמה. קול צרחת פחד של
אורי]
אורי לא! יש כאן אנשים! [טריקת דלת]
זהר ושלא נראה אותך כאן שוב! [חוזר. דפיקות חזקות בדלת
ללא הפסק]
אורי [בהיסטריה, מבעד לדלת] תפתחו לי! הם רואים אותי!
[צרחות. אמא ניגשת ופותחת את הדלת, אורי נכנס בפנים חתומות]
זהר נהנית? עוד מעט אתה חוזר לשם
אורי זה היה נורא פחות ממה שחשבתי
זהר, אמא ו מאיה [מופתעים] באמת?
אורי לא [מתנפל על זהר בשאגה, מחבק אותו, מניף אותו
באויר ומטיל אותו על הרצפה. מתיישב עליו ומתחיל להכות בו
באגרופים] תמות! [זהר מתחיל להשיב מלמטה, אורי ממשיך להכות]
מאיה, תביאי סכין!
מאיה [רצה ליציאה השניה, חוזרת מיד] איזה סכין?
אורי את החדה! [זהר שם יד אחת מתחת לברכו של אורי, עושה
גשר ומעיף את אורי הצידה. אורי קם על ברכיו, זהר קופץ עליו,
תופס את ראשו, מפיל אותו ומתחיל לחנוק אותו בשתי ידיו]
זהר [למאיה] לא משנה, הוא כבר הסתדר לבד [לאורי] תמות!
[אורי משמיע קולות חרחור] מה אמרת? ללחוץ חזק יותר? אין בעיה!
[מתאמץ יותר]
אמא [אוחזת בראשה בפחד] תפסיק!
זהר [לאורי] תפסיק לנשום!
אמא [למאיה] תעשי משהו!
מאיה אבל אני יכולה להפצע! [אורי מחרחר בקול. אומרת לו]
אתה מבטיח? [אורי שוב מחרחר בקול]
אמא נו כבר!
מאיה [מסתכלת אנה ואנה בחוסר אונים, ואז קופצת על זהר
מאחור ומתחילה לחנוק אותו. זהר שולח יד אחת, תופס בזרועה,
וממשיך לחנוק את אורי ביד השניה. הטלפון מתחיל לצלצל]
אמא [מביטה בדאגה על האחים, ואז עונה] הלו? רגע [מביאה
את השפופרת לזהר] בשבילך! [כולם מביטים עליה] סקר [זהר מפסיק
לחנוק ולוקח את השפופרת, מאיה מפסיקה גם היא אך לא מרפה לגמרי
את אחיזתה, אורי מחזיק את צוארו בשתי ידיו ומתנשם]
זהר [מתנשף אך בטון רגוע] הלו? מדבר [פאוזה] בשמחה
[פאוזה] ארבע נפשות [מביט על אורי] אבל עוד מעט נהיה שלוש
[פאוזה] שתיים עשרה שעות ביום [פאוזה] לא באיזושהי תוכנית
ספציפית, שברתי בטעות את הטלויזיה. בעצם גם זרקתי אותה לביוב
[פאוזה] הלו? הלו? [מגיש לאמא את השפופרת] ניתקו [לאורי, בזעם]
תמות! [הוא ומאיה חוזרים לחנוק. זהר מנסה להזיז את ידה של מאיה
מצוארו עם ידו השניה. הוא תופס את המרפק שלה ומשליך אותה ממנו
במעין הטלת ג'ודו, ובו בזמן אורי דוחף אותו ממנו, זהר ואורי
קמים במהירות, זהר דוחף את אורי אחורה אל השולחן עליו מונח לוח
המשחק, אורי מרים את הלוח ומשליך אותו בכל הכוח על זהר,
שמתכופף. הלוח פוגע בקיר שמאחוריו. זהר מביט לרגע לאחור, ואז
חוזר להביט על אורי. כולם עומדים דוממים לרגע ומביטים זה בזה]
זהר היה נפלא. אנחנו מוכרחים לעשות את זה שוב בקרוב
אורי אני לא פוחד ממך. התמודדתי עם החרדות שלי ואני אדם
חדש
זהר התמודדת, ועדיין החפצים שלך הושלכו מהבית, ואתה תלך
אחריהם בקרוב. גם אם תחליף את כל התאים בגופך לא תוכל להנצל.
השתנות כבר לא תעזור, מאוחר מדי לזה
אורי מה שאתה אומר, עקיבא [זהר מתקרב אליו באיום, אמא
נעמדת בינהם]
אמא לא שוב! [מחפשת תירוץ] רק שטפתי את הרצפה!
זהר [מסתכל על שעון שעל הקיר. ל אמא] יש לו מזל שאני
מאחר לדיון [לאחיו, ברוגע] אני במקומכם הייתי מתחיל לישון עם
עין אחת פתוחה [יוצא]
מאיה [צועקת אחריו] אני במקומך הייתי ישנה בחליפה חסינת
אש! [לאורי] אתה בא?
אורי אני הולך לנצל את היכולות החדשות שלי ולמשות את
שארית הפליטה של החפצים שלי מהביוב [מאיה ואמא יוצאות. אורי
עוצם עין אחת ונוגע בצוארו תוך שהוא מזיז קלות את ראשו לצדדים
בהבעת כאב, ואז הולך גם הוא אל עבר היציאה, אך נעצר לפניה
בחשש. עוצם את עיניו ונושך את שפתיו בהבעת פחד, מתכופף מעט
ויוצא גם הוא]
תמונה 6
אורי [יושב לבדו. רעשים מכיוון הדלת, ואז דפיקה. הוא
קופץ על רגליו בבהלה, ואז מרגיע את עצמו] זה בסדר, אתה אדם
חדש. אין מפלצת מאחורי הדלת [דפיקה, אורי נרעד קלות]. זה לא
רוצח, זה אדם נורמטיבי שעבר חיברות תקין... [בקול] מי שם?
[דפיקה חזקה יותר. אורי נע לאיטו לכיוון הדלת. אומר לכיוונה]
אין לי כסף! אני לבד כאן, רק אני והחגורה השחורה שלי בג'ודו!
[מבחין בכרית, מרים אותה כנשק, ממשיך להתקדם לאט, יוצא ופותח
את הדלת. נכנסת מאיה, אחריה אמא וזהר, ואחריהם אורי בהבעת
הקלה]
מאיה מה אתה עושה עם הכרית?
אורי [מביט על הכרית] אה... [מוצא תשובה] ישנתי!
מאיה ובגלל זה הלכת איתה לדלת?
אורי הלכתי תוך כדי שינה. מה היה במשפט?
מאיה הוא נגמר
אורי באמת? איך?
מאיה [כועסת] תשאל את אמא שלך
אורי [לאמא] איך המשפט נגמר?
מאיה [מתפרצת] אמא מכרה אותנו לרבינוביץ'!
אורי מי זה רבינוביץ'?
מאיה עם שם כזה, מי הוא יכול להיות?
אורי מלווה כספים? שוחט?
מאיה גם וגם. עורך דין. של עקיבא.
אורי [לאמא] מכרת אותנו לעקיבא?!
אמא לא מכרתי...
מאיה [לאמא, מתפרצת] נכון, לא מכרת, מסרת אותנו בחינם!
[לאורי] היא חתמה על הסכם חדש שאומר שהחצי של הדירה ששייך לנו
עובר לידי עקיבא, ובתמורה הוא מוותר על דרישותיו.
אורי איזה דרישות?
מאיה לקבל את החצי שלה!
אורי [לאמא] מה עשית לי?
מאיה [לאמא] מה עשית לי?
אמא [מצטדקת] זאת לא אשמתי, הוא הכריח אותי לחתום
אורי [לא מאמין] איך הוא הכריח אותך? [מופתע] שוב הסיפור
עם הסכין? נתבע אותו לפי סימן י"ב, סעיף קטן ג' לחוק העונשין,
הוא יינמק בצינוק!
אמא לא, לא בדיוק ככה
אורי אז איך?
אמא הוא ביקש ממני
אורי מה?
אמא הוא ביקש ממני לחתום
אורי מה?
אמא אז חתמתי
אורי מה?
אמא אתה יודע שאני לא מסוגלת להגיד לא
זהר ודאי שהוא יודע, אם היית מסוגלת הוא לא היה נולד
אורי הוא ביקש שתחתמי? אז מה? כשאני ביקשתי ממך לחתום על
צו הרחקה לזהר, חתמת?
זהר כשאני ביקשתי ממך לחתום על צו הרחקה לאורי, חתמת?
מאיה כשאני ביקשתי ממך למשכן את הדירה ולתת לי את הכסף,
נתת? [אורי וזהר מסתכלים עליה. הבעתה כשל "מה אתם רוצים,
ניסיתי"]
אמא לא היה לי נעים. הוא עורך דין
אורי מה?
אמא הוא עורך דין, הוא למד שבע שנים!
זהר לא שבע, שבע זה רופא
אמא רופא, עורך דין, מה זה חשוב. העיקר שיש לו תעודה
אורי גם לי יכלה להיות תעודה אם לא הייתי פוחד לצאת
מהבית, זה אומר שאת מעבירה לי את הדירה?
מאיה כבר אין לה מה להעביר
אורי איך עשית לי את זה?
מאיה איך עשית לי את זה?
אמא הוא אמר שרק ככה עקיבא יוותר על הדרישה לשכר דירה
אורי אבל עכשיו בכלל אין לך דירה! טוב, אני מבין שאין
ברירה. אני אדם חדש שלא חושש להתעמת עם המציאות. [מצטמרר]
בררר. איפה הבגדים היפים שלי?
זהר בביוב
אמא לאן אתה הולך?
אורי לבית המשפט, לתקן את מה שהרסת. [הולך לכיוון
היציאה, מסתובב שוב. למאיה] את באה?
מאיה מה נראה לך?
אורי [בטון של "ברור מאליו"] שכן
מאיה תנחומיי, טעית
אורי לא צריך, אני אגיד לשופט שיעביר את הדירה על שמי
ואז אזרוק אותך החוצה, מיד אחרי עקיבא ואמא
מאיה עקיבא המקורי או החדש?
אורי גם וגם. את באה?
מאיה לא ולא
אורי [לאמא] תשאלי את הבן המנוח שלך אם הוא רוצה לבוא
לתמוך במאבקנו הצודק
זהר [לאמא] תגידי לו שנגמר הזמן לדיבורים, עכשיו צריך
מעשים
אמא [לאורי] אני אבוא איתך
אורי בשביל מה, כדי לחתום שאת גם תורמת לו כבד? מילא את
שלך, אבל למה גם את שלנו? שיהיה לו ספייר במקרר? [מניף אצבע]
אני הולך להלחם למען הצדק [אוחז במשקוף של היציאה. פונה אל
מאיה ומסמן לה. מאיה ניגשת אליו ודוחפת אותו, הוא מתנגד מעט
ואז נהדף החוצה]
זהר [לאמא] מה חשבת?
אמא הוא אמר לי תחתמי כאן וכאן [פנטומימה של חתימה על
טופס. זהר מרים ידיו בפליאה. אמא רואה שהוא לא מבין, ומוסיפה]
כאן וכאן, בסמכותיות
מאיה [אוחזת בראשה] איזה פשע ביצעתי בגלגול הקודם, שהגיע
לי להוולד לאמא כזאת...
אמא אני מצטערת
זהר [לאמא] אין מה להצטער. את לא אחראית למעשייך
מאיה היא אחראית! והיא אחראית גם למעשינו! [לאמא] הכל
בגללך, כן? [לזהר] ותמחוק את זה שדיברתי איתך מהזכרון
אמא אל תריבו, זה הזמן להיות מאוחדים
זהר לא להיות מאוחדים, אלא לברוח מהחופה. ולא עכשיו,
אלא לפני עשרים ושלוש שנה
אמא טוב, מה נעשה עכשיו?
מאיה אני חוזרת לאמריקה, אתם תגורו ברחוב
זהר אמריקה? המאפיה הישראלית רודפת אחריה בגלל חוב של
שלושת אלפים שקל
אמא [מבוהלת] המאפיה רודפת אחרייך?
מאיה [בזלזול] הישראלית, גם כן מאפיה. אני הולכת לארוז
אמא חכי רגע, אורי הלך להציל אותנו
מאיה אורי בטח מקופל בתנוחה עוברית מחוץ לדלת, מזיל ריר
ומחכה שאני אציל אותו. [יוצאת. רק קולה נשמע] אורי, השמע קול
[חוזרת]. הוא לא כאן, כנראה טבע בביוב. אני הולכת
אמא את מוותרת כל כך בקלות?
מאיה יש לי ברירה? [פאוזה] טוב שלא ענית, זאת היתה שאלה
רטורית.
אמא אבל עוד לא הכל אבוד
מאיה מה אבוד? מה יכול ללכת לאיבוד? אף פעם לא היה כלום.
אמא היתה דירה
מאיה מרגע ששיתפת אותו בבעלות על הדירה לפני עשרים שנה,
כבר אז הכל נגמר. עכשיו אנחנו פשוט כמו שיכור שמתעורר ומגלה
שהחברים שלו חירבנו עליו בזמן שהוא ישן.
אמא אבל היינו משפחה
מאיה איזה משפחה? אבא היה לנו? זה אבא? אמא היתה? [מצביעה
על אמא] את קוראת לעצמך אמא? אחים היו? [מצביעה על עצמה] את
קוראת לי אחות? אי אפשר להכין קפה מחלב שעמד בחוץ שבועיים
וסוכר מלא טרמיטים.
זהר היא צודקת, ניסיתי
אמא אבל למה אתם אומרים את זה כל הזמן?
מאיה כי זה נכון. את רצחת את החיים שלך כבר לפני שנים, אי
אפשר להחזיר אותם לתחיה עכשיו. ממש כמוהו [מצביעה על זהר
באגודלה]
אמא אבל...
מאיה [קוטעת אותה, מרימה יד] די. שמענו מספיק, כמו שאמר
לפניי אדם חכם, רק חבל שהוא כבר מת: חלף הזמן לדיבורים, הגיע
העת למעשים. מעשה לדוגמא: לברוח מהארץ ולהתגנב לאמריקה [יוצאת
מהיציאה השניה]
זהר להצלחה שכזו לא ציפיתי. עקיבא גוסס, אמא על סף
התמוטטות עצבים, אורי הלך לחטוף מכות מהמאבטחים של בית המשפט
ומאיה תתרסק לתוך מגדלי התאומים, אם ירצה השם.
אמא ומה איתך?
זהר אל תדאגי, יש לי תכנית
אמא [בתקווה] אתה תציל אותנו?
זהר נהפוך הוא. אבל אני לפחות אדאג שאנחנו לא היחידים
שנסבול. על מרד גטו ורשה שמעת?
מאיה [נכנסת עם המזוודה מהתמונה הראשונה. לאמא] כל פרידה
היא כמו מוות קטן, אבל למות זה כמו מוות גדול, אז ביי [מתקרבת
ליציאה, זהר חוסם את דרכה] רגע אחד, מה עם חיפוש? [מכניס יד
למזוודה, שולף ארנק] מה זה?
מאיה [לאמא] תשאלי אותו כמו מה זה נראה לו
זהר זה נראה כמו הארנק שלי
מאיה [לאמא] תשאלי אותו למה הוא שואל, אם הוא יודע
זהר [מכניס את הארנק למכנסיו. ל מאיה ] תברחי, כמו
תמיד.
מאיה [לאמא] תזכירי לו שהוא מת ושהוא בלתי נשמע
זהר [למאיה] תסתכלי על עצמך! [מאיה מביטה בתקרה]
זהר [לאמא] תגידי לה שתסתכל על עצמה
אמא [למאיה] תסתכלי על עצמך
מאיה מה? [מסתכלת על עצמה] החולצה הזאת עושה לי בטן?
זהר [למאיה] במקום להתמודד עם המציאות, את מכחישה את
קיומה [מאיה שורקת. ל אמא ] במקום להתמודד וכו'
מאיה [לאמא] אני לא אשמה! לא אכפת לי! אתם אשמים! אני
צחורה כבדולח
זהר [לקהל] הונאה עצמית - נסו ותהנו [הטלפון מצלצל. זהר
ניגש ומרים אותו]הלו? הלו? מה הדפיקות האלה? זה נשמע כמו קוד
מורס... א-נ-י ל-א מ-ד-ב-ר א-י-ת-ך ת-ב-י-א א-ת [עוצר. לאמא]
בשבילך
אמא זקוקים לי! [מרימה את השפופרת] כן? [פאוזה] איפה
אתה? [פאוזה] אבל מה קרה? [פאוזה. למאיה] בשבילך
מאיה [לוקחת את השפופרת] כן? כן? ערבות? תשכח מזה. בחלום
הלילה. מצידי שתחנק. אני חוזרת לאמריקה, תרים טלפון במלחמה
הבאה [מנתקת] זה אורי. הוא דיבר עם השופטת והסביר לה איפה היא
טעתה.
אמא [בציפיה] ו...
מאיה שמו אותו במעצר על בזיון בית המשפט, והוא צריך לשלם
חמש מאות שקל כדי להשתחרר
זהר כמה אירוני, הוא הגיע לכלא לפניי
אמא מה זאת אומרת לפנייך?
זהר לא משנה, זאת הפתעה
אמא [למאיה] מה נעשה?
מאיה [מחקה אותה] מה נעשה [בטון רגיל] מתי את תעשי משהו
שלא כולל יללות? את לא איש זאב. [לעצמה] חבל, היו יכולים להיות
לזה יתרונות [מחבקת את אמא במשך שניה] טוב, די. אני הולכת
אמא [לזהר] תעשה משהו! [זהר עושה עמידת ראש. מאיה ואמא
מביטות עליו] מה אתה עושה?
זהר [חוזר לעמוד] לא אמרת מה בדיוק לעשות, אז אילתרתי
מאיה שלום! [מסתובבת]
זהר חכי! [מאיה נעצרת, מסובבת אליו את ראשה, מוציאה
אויר מאפה בזלזול ויוצאת. זהר לאמא] רואה? אמרתי לך, את הנעשה
אין להשיב
אמא זה הם אמרו לך, לא?
זהר את מנסה לעצבן אותי? את לא רואה שאנחנו במשבר? מזל
שיש לי תוכנית [מרים את מוט הברזל המונח בסמוך לקיר]
אמא מה אתה עושה?
זהר הולך להחזיר ליקום חלק מהשפע שהוא נתן לי [יוצא]
תמונה 7
[רוב החפצים מרוכזים בפינה, אמא שנמצאת לבדה מוסיפה אליהם כסא.
זהר נכנס עם המוט, נראה מבוהל, משעין את המוט על הקיר]
אמא [דאגה] איפה היית?
זהר [מעמיד פנים שהכל בסדר] בסידורים
אמא את מי סידרת?
זהר הלכתי לחפש את רבינוביץ'
אמא עם מוט ברזל?!
זהר אל תדאגי, לא מצאתי אותו
אמא וזהו?
זהר בערך
אמא [לחוצה] ובדיוק?
זהר חשבתי שאם אני כבר שם, נשתמש בשירותים. אבל לא
יכולתי, יש להם הצפה בביוב
אמא למה?
זהר כי שברתי להם את כל הצינורות
אמא מה?!
זהר זה לא משנה, ממילא השירותים היו מקולקלים
אמא מה זאת אומרת?
זהר ניפצתי את כל האסלות לפני כן, כך שממילא אי אפשר
היה להשתמש בהן
אמא אבל למה?!
זהר כי הם מקולקלים
אמא השירותים?
זהר בית המשפט [אמא לא מגיבה] עכשיו כולם סובלים.
אנחנו, עקיבא, רבינוביץ'
אמא ממה רבינוביץ' סובל?
זהר [בטון של "מה לא ברור?"] אין לו איפה להשתין.
[ממתין רגע] מילא, זה עוד כלום
אמא מה?
זהר מה "מה?"
אמא [בדאגה גוברת] מה זאת אומרת "זה עוד כלום?"
זהר אה, אחר כך הלכתי לחפש את עקיבא
אמא [חרדה] ומצאת אותו?
זהר לא [אמא נאנחת אנחת רווחה. פאוזה]. ואז כן
אמא כן או לא?
זהר דיברתי איתו
אמא מה אמרת לו?
זהר [ברוגע] קח את זה
אמא קח את מה?
זהר את המוט שאיתו שברתי את השירותים
אמא [לא מבינה] נתת לו את המוט?
זהר כן
אמא בשביל מה נתת לו את המוט?
זהר [מצביע על המוט המושען על הקיר] לא נתתי, הוא לא
לקח בסוף
אמא מה זאת אומרת?
זהר הוא לא ראה שבאתי לתת לו, כי הייתי מאחוריו
אמא [חרדה] מה?
זהר [פחד] עשיתי טעות! ועוד אחת, ועוד אחת, ועוד כמה,
ועוד כמה אחריהן, ואז הוספתי עוד כמה, ולקינוח עוד קצת, ואז
חזרתי להדרן!
אמא הרגת אותו?
זהר לא
אמא לפחות זה...
זהר נראה לי שלא. אולי הפכתי אותו לצמח
אמא צמח?!
זהר את יודעת, [עושה פרצוף טפשי, מרים את ידיו כמושענות
על כסא גלגלים ומחקה את סטיבן הוקינג. דפיקה בדלת, זהר נבהל]
השוטרים! [צועק לכיוון היציאה] לעולם לא תתפסו אותי חי! [בורח.
אמא יוצאת, פותחת את הדלת ומכניסה את אורי, הנראה שפוף מתמיד.
הוא עומד מופתע מול החפצים המרוכזים]
אורי מה קרה כאן? [מביט לצדדים] את משחקת מחבואים?
אמא אני מרכזת את החפצים לקראת פינוי
אורי איזה פינוי? [נזכר] אה.
אמא למרות שעכשיו כנראה שעקיבא כבר לא ייכנס
אורי למה?
אמא הוא צמח
אורי מה יותר טבעי מזה? [מרים דף מהרצפה, פונה לקהל
ומדקלם] הו עקיבא, כיצד הלכת מאיתנו, דווקא אתה, שגססת ממחלה
סופנית, שמצבך הנפשי היה רופף ביותר, ושכל מכריך פיללו באופן
אקטיבי למותך הקרוב
זהר [חוזר] זה לא משנה. יש לך דואר [מוציא נייר
ממכנסיו, מרחרח בסלידה. מוסר לה] צו הריסה. לאור שקיעת הבנין
הוא כבר לא ראוי למגורי אדם, וכל הדיירים חייבים להתפנות ממנו
אורי [בשמחה גוברת] זה אומר שיתנו לנו דיור חילופי? אני
לא עובר לגור ברחוב? הצדק מנצח בכל זאת? [בנון שלנטיות] לא
חשבתי אחרת לרגע.
זהר הדיור החילופי היחיד שתקבל הוא אוהל על המדרכה. אין
קבלן, החברה פשטה את הרגל, המדינה פושטת יד. אף אחד לא חייב
לנו כלום. [בטון נעים יותר] בכל מקרה, יש סיכוי שאני הולך לכלא
לכמה שנים
אורי [לאמא] למה הוא הולך לכלא?
זהר [לאורי, בטון של היפי] הכל מתפרק, עזוב את החוקים,
תזרום, דבר עם אחיך הרוצח. [טון רגיל] הפתעתי את עקיבא עם מוט
ברזל, נראה לי שהוא לקח את זה קשה
אורי אבל זה לא משנה, כי הוא ממילא היה אבא מקולקל,
נכון?
זהר יש לך מכונת זמן?
אורי [מחפש על עצמו] לא
זהר אז זה באמת לא משנה. לא שאתה הבאת יותר תועלת
אורי אני לפחות לא הפכתי להעתק של עקיבא
זהר [מתגונן] מה העתק? זה שלשנינו יש שיער על הכתפיים
אומר שאני העתק? ואם כבר, אתה העתק של עקיבא. אתה מתייחס לאמא
כמוהו, אני נוהג איתה בעדינות וברכות
אמא תגידו...
אורי ו זהר [צועקים עליה] לא עכשיו!
אורי [לזהר] אני שמרתי על תומתי עד שנאלצתי לחוות אונס
ברוטלי של המוסריות שלי על ידי המציאות. אתה לעומת זאת, בגדת
בעצמך
זהר אני סולח לי על הבגידה בעצמי. [מטה ראשו הצידה,
כעונה לעצמו] סליחתי מתקבלת. [לאורי] אני רציתי שנחיה כולנו
בשלום ובשלוה, אבל אתם לא השארתם לי ברירה
אורי אתה לא השארת לי ברירה. להרביץ זה לא לחיות בשלום.
זהר קודם כל, מוחמד עלי אומר אחרת. חוץ מזה, אתם הכרזתם
עלי מלחמה. מה נשאר לי חוץ מלמרר את חייכם?
אורי לקבל עליך את הדין בשקט
זהר את הדין מקבלים בכל מקרה, לא משנה אם זה בשקט או
ברעש. [בזלזול] ומה איתך?
אורי [מרחרח את בית השחי שלו. בדאגה] מה? עוד לא הספקתי
להתקלח. אתה יודע שאצלי זה טקס שנמשך מספר שעות!
זהר אתה משחק בעמידה על עקרונות ומתחבא בקונכיה. יצאת
להפיץ את בשורת הצדק בעולם וראינו מה קרה.
אורי גם ישו התחיל ככה
זהר נכון, ומיסמרו אותו לקרש [פונה לאמא] טוב, לאן
תלכי?
אמא למה שאני אלך?
זהר הבנין שוקע. עוד שבועיים כבר נהיה אי בתוך ימת
ביוב. עוד חודשיים כבר תוכלי לגדל דולפינים בסלון.
אמא צדקת, זה לא משנה. את הטעויות שלי כבר אי אפשר לתקן,
אין טעם לנסות.
זהר לא צדקתי, טעיתי!
אורי זה לא הוא צדק, זה אני, אני אמרתי את זה קודם!
זהר [לאורי] לא נכון, אני הייתי ראשון, אתה העתקת
[לאמא] אבל טעיתי. העיקר לא להרביץ לאנשים עם חפצי מתכת
אמא לא, הכל אבוד
זהר למה?
אמא בעלי התעלל בי וגנב לי את הדירה, ילדה אחת בורחת
מהמאפיה, ילד שני הולך לכלא והשלישי להיות הומלס
אורי מה? למה הומלס? את לא מאמינה ביכולות שלי?
זהר [לאורי] אילו יכולות?
אורי [חושב, ואז בהשלמה] טוב, אני בדרכי להיות חסר בית
אמא לאן הגענו!
אורי [כעס] מי אמר שלהיות חסר בית זה נורא כל כך? אני
אשתכן על גדות הביוב. זה יאפשר לי לעורר את מודעות החברה
לבעיית זיהום הקרקע
זהר וגם יאפשר לך לחסוך בפער התיווך ויזכה אותך בבית
השימוש הפרטי הגדול בעולם
אורי לפחות אני לא אצטרך להתחלק בשירותי בול פגיעה עם
עוד שישה אסירים
אמא עוד בן בכלא...
אורי לא הייתי בכלא, הייתי במעצר. אל תכלילי
זהר ומי אומר שאני אהיה בכלא?
אורי המשטרה
זהר [מנפנף בידיו בביטול] המשטרה... כן, אין לי סיכוי
אל מול חוקריה רבי האינטליגנציה והתחכום...
אמא איפה טעיתי?
אורי איפה לא?
זהר לא היית צריכה להתחתן איתו
אמא אבל איך יכולתי לדעת?
זהר לדעת מה?
אמא שגבר שמכה לפני החתונה, ירביץ גם אחריה?
זהר זאת לא אשמתך, זו אשמת ההורים שלך. הם חינכו אותך
להיות מפגרת
אורי ולהם לא היו הורים?
זהר כן, אנחנו צאצאים לשושלת מפוארת של חינוך לפיגור,
שמתמשכת עד לאדם הראשון. אין לנו ברירה, הטמטום כתוב בקוד
הגנטי שלנו.
אמא אז אין תקוה?
אורי בשבילך - כמובן שלא. בשביל זהר - כמובן שלא. [מניף
אצבע בהתלהבות] אבל בשבילי... [מהרהר] גם לא.
אמא אבל אמרת שאתה אדם חדש!
אורי האדם החדש שהייתי היה רק גלגול נוסף בדרך לאדם
החדיש שאני עכשיו. והאדם החדיש מבין שחי את חייו לשווא,
ושהפיכתו לאדם חדש היתה חסרת תועלת. אני לא יכול לצאת עכשיו
מהבית, אני לא יודע להסתדר בחוץ.
זהר אתה כמו חשופית
אורי מה?
זהר נו, נזלת עם מחושים, חשופית. [לאמא] את עוברת
לאחותך?
אמא אני לא יכולה, היא לא מדברת איתי מאז שהתחתנתי עם
עקיבא. היא כועסת על זה שהרסתי לי את החיים
אורי היי,זה התפקיד שלי! ולא הרסת לך את החיים, הרסת
לי!
זהר יש מספיק לכולם
אמא מה יכולתי לעשות?
אורי לא להתחתן איתו!
אמא אבל הוא ביקש...
אורי בואי, תגורי איתי באוהל
אמא אתה סולח לי?
אורי לא, אבל אני צריך מישהו שיכין לי אוכל
אמא אז זהו?
זהר לא, מחר יהיה יום חדש
אורי [לזהר] ממתי הפכת לאקזיסטנציאליסט? מה האופטימיות
הזאת, לרגל ההרס המוחלט של שאריות חייך?
זהר [בפחד, אוחז בידו של אורי] אני לא רוצה ללכת לכלא!
אתה יודע איך קוראים בכלא לאנשים כמוני?
אורי [מבוהל מעט] איך?
זהר מותק!
אורי אתה הבאת את זה על...
זהר [מתפרץ] אני הבאתי, אני לקחתי, זה לא פרודוקטיבי.
מה עושים?
אורי כשבונים יסודות של בנין על אגן ביוב, והבנין מתחיל
לשקוע לתוך הצואה, אין מה לעשות. אין לנו כלום
זהר לא נכון. לך יש הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית
וטלויזיה
אורי אני מעניק לך אותה
זהר את ההפרעה או הטלויזיה? לא משנה, אני מעניק לך את
שתיהן בחזרה
אורי לא, אני מתעקש
זהר אני מתעקש יותר
אורי כמעט התעקשת יותר, אבל בסוף נתתי ספרינט אחרון של
עיקשות, וניצחתי
זהר רוצה שח, לזכר הימים הטובים?
אורי לא היו ימים טובים
זהר ואתה גם לא יודע לשחק
אורי וגם אין חיילים
זהר והלוח שבור
אורי [לאמא] את לא יכולה להשאר כאן, הרשות המחוקקת,
השופטת והמבצעת שלחו כל אחת בנפרד צו פינוי שמחייב אותך לצאת,
וחוץ מזה אם תשארי תצטרכי לגדל זימים
אמא אני נשארת
אורי אני מתקשה להחליט האם זה שיא חדש של פאסיביות
מצידך, או גילוי מפתיע של אופי, שבא כמה עשורים מאוחר מדי. מזל
שלא אכפת לי [לוקח מנורה ומגבת, ויוצא. נשמעת צעקה:] אהה!
תעזבי אותי! הצילו, נמיות טורפות!
זהר טוב, אני צריך להסתלק. נתראה מתישהו. אל תעשי שום
דבר שאני לא הייתי עושה [פונה לצאת]
אמא רגע! לפחות תביא חיבוק!
זהר העובדה שאני משאיר לך את הטלויזיה חושפת את אהבתי
יותר טוב מכל חיבוק [יוצא. קולו נשמע מבחוץ:] יופי, כל הכבוד,
תנשך אותה בחזרה!
אמא [נושכת שפתיה וטופחת על ירכיה מספר פעמים, מסתכלת
סביבה ולא יודעת מה לעשות. שמה כסא מול הטלויזיה, לוקחת את
המוט, מתיישבת ומדברת אליו] נשארנו רק שנינו [פאוזה] נכון שאתה
לא תעזוב אותי? [פאוזה] אם אתה לא עונה, אני מתייחסת לזה
כתשובה חיובית [פאוזה] רוצה לראות טלויזיה? [צופה במסך הכבוי
תוך כדי שממשיכה לאחוז במוט] | 