ברקע התנגן השיר של אביב גפן: "אף אחד לא יציל אותי הלילה זה
רק אני והכאב, הייתה תאונה בין דמיון למציאות יש הרוגים.."
ואני חושבת לעצמי באמת אף אחד לא יציל אותי הלילה וגם לא באף
לילה אחר.
המצב הוא לא כתמול שלשום, הכל אחרת פרצופים שונים חיים אחרים.
הלכתי לשם רק כדי לזכור את הפנים היפות שלך בדימיון שלי,
העיניים הללו, השפתיים החושניות, הכל ביחד אתה בנוי כמו
משבלונה, כל כך יפה.

בדמיון שלי אני ואתה ביחד אוהבים שותפים לחיים, נהנים,
מתרגשים, שוכבים, אני אשת סודך ואתה איש סודי...
ואז אני חוזרת למציאות ומבינה שזה לא ככה ואם האינטואיציות שלי
מורות לי נכון זה גם לא יהיה ככה.
אתה מרוחק, מנוכר, סגור וקר. לא נותן לי להתקרב, לדבר, לשתף.
באותו הרגע החלטתי החלטה, אני לא אהיה שלך, אולי רק בדמיון
רחוק מהמציאות.

הייתה תאונה הלילה בין הדמיון למציאות לא היו הרוגים, הייתי רק
אני ניצולה, כואבת מייללת והכי חשוב - מאושרת.