כמה שאני אוהבת מילים. מילים קטנות-קטנות, שזורמות בקילוח דק
כמו ברז ששכחו לסגור, מילים גדולות וכבדות, שכמו רגל פיל עושה
לך משקעים, וצריך לעכל כל אחת בנפרד, לאט לאט.
מילים שגורמות לך לחשוב אחר כך כל היום, ומילים שגורמות לך
לאהוב. מילים של נחמה, של ערגה או של הזדהות... מילים שגורמות
לך להזדהות הן אהובות עלי במיוחד. מרגש לראות מילים שיצאו
ממוחו של אדם זר לך לחלוטין, ששום דבר אינו מקשר ביניכם מלבד
היותכם בני אדם, ולקרוא את מילותיו, ולהרגיש כאילו שלך הן,
כאילו יצאו מראשך ולא מראשו.
לא רק מילים אני אוהבת כמובן. גם ציור, פיסול, מחול, מוזיקה.
אבל אין תחושה או רגש שתוכל להעביר ביתר דיוק מלבד המילים.
מילים של אהבה... מילים אלו שנויות במחלוקת. לפעמים אתה רוצה
להביע את אהבתך למישהי ואומר לה שכל המילים בעולם לא יתארו את
הרגשתך. אבל תחשוב רגע מה היה קורה אילו יכולנו לקחת את ההרגשה
שלנו ולהשתיל אותה בלב אהובינו. הרי לכל אחד מאיתנו הלב בנוי
אחרת. יש כאלה שיש להם הרבה מקום פנוי לאחרים, וכאלו שהם עצמם
תופסים את רוב המרחב הלבבי שלהם. ואם ניקח את האחרונים, אם הם
ייקחו את אהבתם ויעבירו אותה ללב בחירת ליבם, שנגיד בליבה הרבה
מקום פנוי לאהוב, תחשוב כמה מאכזב זה יהיה בשבילה. בשבילה,
אהבתו שמילאה אותו עד גדות ליבו, תהיה כמו פסיק קטן, כמו
התרגשות חולפת, חיבה ותו לא. גודל אהבתה, היא תבין, לעולם לא
תשתווה לשלו. מה שאני מנסה להגיד בדוגמא הזאת היא שמילים הן
שוות. היא אומרת 'אני אוהבת', אתה אומר ' אני אוהב' והכול
ברור, והכול במקומו. ואת האני אוהב הבסיסי אפשר לקשט, ולצייר
ולרקוד אותו, ולהוסיף מטאפורות, ולגלגל על הלשון, וללחוש או
לצעוק, לרשום באותיות ענק בשמיים, או בפתק מקומט, לשיר או
לנגן.
למילים יש שאיפה בסיסית לצאת החוצה. מילים אוהבות את האוויר
הצח. לא טוב להן בתוכינו.  מילים שיושבות בפנים הופכות לאיטן
לעצובות, ואחר כך לדוקרות, עד כדי סכנה של פציעה פנימית.
לפעמים המילים שיושבות לנו בפנים נראות לנו ענקיות, כאלו
שמטילות צל ענק על כל איברנו הפנימיים, ואז כשהן יוצאות החוצה
אנחנו מבינים שהן היו די קטנות, ורק מבפנים זה נראה לה מעוות,
כי הכול יחסי.
המילים הכי יקרות הן אותן מילים שמהן בנויות המחשבות שלך. אתה,
ורק אתה, מופקד עליהן. אתה יכול לשנות אותן שנייה לפני יציאתן
לעולם, ואיש לעולם לא יידע. אתה יכול לחזור עליהן מאה פעמים
בראשך, ואף אחד לא יחשוב אותך למשוגע. אבל מילה שיצאה, כבר לא
ברשותך. ואם במקרה היה מישהו בסביבה שתפס אותה הוא יכול לעשות
בה כרצונו.
לעולם אל תיקח מילים כמשהו מובן מאליו. לכל מילה שאתה אומר יש
משמעות למישהו אחר. אולי במקרה תעמוד בתור ותקשקש בטלפון,
ומשהו שאמרת יגרום לאדם זר לחלוטין לחשוב על רעיון גאוני, אולי
מישהו שיישב לידך באוטובוס פתאום יבין את החלק החסר של הפאזל,
אולי תשנה למישהו את הגורל, אולי תהפוך למישהו את המזל ואולי
סתם מילה תגרור לשיחה ולפגישה עם אדם מעניין, ויכול להיות שסתם
תגרום לאדם אהוב לחייך.
לפעמים נדמה לי שללא מילים לא הייתי.