אני נשברת לי לאט
כבר כמה שנים וקצת
והכאב כבר לא זר
רק אתה הוא זה שמנוכר

את גופך לאט אני אוהבת
יודעת, אולי זו פעם אחרונה
ואפילו קצת נשארת
להרגיש את הצביטה
כבר לא ילדה, לא יכולה
לבכות על אהבה גמורה
רק מתגעגעת ודומעת
ומסתירה קצת בשתיקה

אני עולמי הייתי שוב נותנת
כדי שיסתדר הכל
אבל ידך בשל אחרת
ושלי? קפואה מקור

תראה, קצת התבגרתי
בחרוזים הטיפשיים האלה אין לי נחמה
כותבת לי שטויות על דף
ומסתירה קצת בשתיקה

למי אומר את שבלב?
אני כאן כל כך לבד
בחורף בו הכפפות לא מספיקות
אתה עוזב לי את היד

ויודעת, זהו חורף אחרון
לא נדע שוב זה את זו
ויודעת
אין בשיברון הלב הזה כל נחמה
אני כמו ילדה קטנה
אני קצת אבודה
קצת בודדה
קצת לבדי
גם בחורף הבא.