דולי תלמאי / נצח |
אנו כאגל הזורם בנחלי הרים, ונושק בעדינות כל חלוק; ובמאמצי תום,הוא חומק מפיות בקרים, ומדליי איכרים החוזרים מן השוק. כה טמירה דממתו של האגל, כשלוות נפשך בלילות; והילת ניצוצו כצפריר המלטף דגל, בביישנות מחייכת, אף כי כולה נגוהות. בסוף ימיו הוא נשטף עם האשד, אשר פלגיו הרבים צחורים כשיער שיבה; ועם החמה הוא מתאדה למרום בחסד, אל ענן אשר יורידו אל לחיה של ריבה. |
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד. |
|