אנו כאגל הזורם בנחלי הרים,
ונושק בעדינות כל חלוק;
ובמאמצי תום,הוא חומק מפיות בקרים,
ומדליי איכרים החוזרים מן השוק.
כה טמירה דממתו של האגל,
כשלוות נפשך בלילות;
והילת ניצוצו כצפריר המלטף דגל,
בביישנות מחייכת, אף כי כולה נגוהות.
בסוף ימיו הוא נשטף עם האשד,
אשר פלגיו הרבים צחורים כשיער שיבה;
ועם החמה הוא מתאדה למרום בחסד,
אל ענן אשר יורידו אל לחיה של ריבה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.