שוב נטלת
נאלם
ואני הפעם אדע

ושוב ממעמקי הסליל הרטוב

המופשט


צור לי עזור לי מקום חדש וטוב כמו המוכר

הן ראשית של קיץ לא נמנמתי
עצבתי בעצב שמחה

חצבתי שמחה חבקתי תהפוכות

ולא הכרתי

אישה אחת כעורה
יצאה ממראה
חפרה בורות לחגבי האור ללא הכרה
יצאו במחולות מול פניה
בצרורות נבעו ממאורת פיה הלבן השוכח

גלי הים כבר עקפו את עופות היום
והיא רודפת פורשת ידיים לילדים לתינוקות
לגברים מופתעים שפופי צמרת
והם מביטים בחגבי האור הנפלטים
ומצקצקים בלשונם מכוערת מסכנה

הקהל צוחק מתקבץ סביב כתפיה

והחול נדבק במקום שעמדה שם תקווה