[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








I can't remember the first time I saw those eyes. It seems
that they were always there, a part of my own existence
perhaps, following me wherever I go. I recall being
terrified, sometimes half paralyzed by their perfection.
They were very blurry at first, but as time went by their
image became clearer and clearer, brighter and brighter,
until at some point the stars seemed pale in comparison and
the sun seemed to have retreated, probably realizing it
can't compete with their beauty.
I became accustomed to their presence, to the sparkle in
them when I was happy, to the strong sadness they wore to
reflect my own dark emotions, until eventually we became
one, and their memory slowly faded away, letting me be.
But now I can't really decide what to do, for I have found
them again - found them in you.



I wrote this to my girlfriend. This may be the reason I love
this monolog so much. Just thought someone out there might
be interested in knowing.
HarryCohenSeldon.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כשאמרתי תבוא עם
ראש פתוח לא
התכוונתי שתקפוץ
ראש ברדודים


תרומה לבמה




בבמה מאז 9/8/07 11:32
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
הארי כהן סלדון

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה