ג'ו הובל, כפות באזיקים, אל האולם שבו לפני כמה רגעים הודה
ברצח, לבוש בבגדי המאסר. בית המשפט השתתק כשפסיעותיו הדהדו
ברגע שעשה את צעדו הראשון לתוך האולם.
פניהם של חבר המושבעים הופנו לעברו במבט מאשים וזועם.
השופטת, בשנות החמישים לחייה, שערה אפור ועל אפה משקפיים עבים,
הביטה דרכם בעיניו של ג'ו, במבט חודר, ועם זאת קר רוח, כמו
להסתכל לקליע בעיניים.
הוא המשיך הלאה ונעמד במקום שבו ישב קודם לכן והאזין לטיעוני
העורך דין שניסה, בצורה מאוד עלובה, אגב, לחלץ את ג'ו האומלל
מגזר הדין הצפוי לו, שהוא מוות.

ג'ו זכר את האירוע שהביא אותו למצב הזה, לא לפרטי פרטים, אבל
הוא זכר מה קרה.

"יו מניאק תביא איזה דולר", זרק לעברו חסר הבית כשחלף לידו
ברחוב נטוש בשכונת עוני לא ידועה.
הוא היה משופם ומזוקן ועינו השמאלית הייתה גדולה בהרבה
מהימנית, באופן על טבעי.
ברגע הראשון אמר לעצמו "הוא קרא לך מניאק, אל תביא לו", אבל
ג'ו היה אדם נחמד מטבעו, והוא דחף את ידו לכיס מכנסיו ושלף את
ארנקו.
הוא פתח את הרוכסן ותקע בתוך הפתח שתי אצבעות. כאשר הוציא אותן
מהארנק היה ביניהן שטר של חמישה דולרים.
"הנה לך", הוא חייך בנעימות והושיט ידו אל חסר הבית.
חסר הבית, שהיה שתוי מכף רגל ועד ראש, בחן את השטר, צמצם את
מבטו ולפתע צרח בהיסטריה "חצי דולר?! מה אתה?! קמצן?" ג'ו
הנדיב נתקף בלבול עז ומבוכה רבה כאשר הבין את הטעות החמורה
שעשה. ג'ו ניסה להסביר לקבצן השתיין שהשטר שאחז בידיו היה בסך
של חמישה דולרים ולא חצי דולר, אך היה זה חסר טעם. הקבצן קם על
רגליו שהיו יחפות, והשמיכה (או ליתר דיוק הסמרטוט העלוב
והמשומש יתר על המידה) שכיסתה את רגליו, צנחה וחשפה רגליים
ארוכות ודקיקות כמקל של מטאטא, מכוסות בשלפוחיות, פצעים ושאר
מחלות עור מזעזעות, ומעבר לזה, הרבה יותר מזעזע, מכנסי בוקסר
עם לבבות שהוכתמו בזוהמת ביוב וקיא חתולים.
ג'ו שיהק מחמת ההפתעה והתדהמה כאשר הביט בקבצן מתנודד לעברו,
רגליו רועדות בצורה מחרידה, כמו מגדל פיזה, נראה כאילו עמד
לקרוס, אבל הוא לא קרס.
ג'ו נסג לאחור באטיות כשחסר הבית מקרטע לעברו, בעודו מרים את
ידיו ללפות אותו, ממש כמו זומבי.
ממש באותו רגע נשמעה במרחק סרנדת סירנות משטרתיות וחריקת בלמים
במרחק כמה רחובות משם, ולפני שמישהו יכל להגיד "תחתונים
מחומשים!" מכונית הופיעה בקצה הרחוק של הסמטה בחריקת בלמים
צורמת וטסה לעבר הקבצן וג'ו.
ג'ו, עם אינסטינקטים של חתול מטורף על גלגיליות, זינק לצד וחמק
מהמכונית הדוהרת, אך הקבצן לא.
בקול חבטה נהדף הקבצן 20 מטר ונחת בפח אשפה.
המכונית נעצרה, והנהג פתח את הדלת שהייתה צמודה למושבו
בבעיטה.
האדם התחיל לשקול את מצבו, ולפתע הבחין בג'ו. הוא השליך לעברו
חפץ וזינק אל הצללים.
ג'ו תפס את החפץ מתוך אינסטינקט ומיד לאחר שנעלם הברנש המסתורי
ההמולה החלה.
תריסר ניידות משטרה, לא פחות ולא יותר, חדרו לרחוב הנטוש
והציפו אותו בקול הסירנות המזוויע, אורות כחול-אדום ריצדו על
הקירות.
עשרים שוטרים הקיפו את ג'ו והאשימו אותו בגניבת רכב לאחר ביצוע
שוד, ודריסת אדם חף מפשע.
"אבל זה לא אני!" זעק ג'ו ונעשה חיוור כאשר הבין שהחפץ שזרק
הברנש לעברו היה מפתחות המכונית.

כיצד יחמוק ג'ו ממוות? זאת תגלו בפרק הבא...