דירה להשכיר - הסיפור שמאחורי הקלעים

"בבית קטן, בין כרמים ושדות..." זוכרים?
בקומה החמישית גר עכבר אשר יום אחד יצא את ביתו בלי להודיע
לשכניו, שומו שמים. אחד השכנים לא אהב זאת ומתוך דאגה כנה או
קנאה כבר נמצא מי שתלה את השלט המפורסם: "דירה להשכיר" בחלון
הפנטהאוז. באמת, למה לא? אפשר לממן כך את הוצאות ועד הבית
ואולי כמה פינוקים נוספים לשאר הדיירים, על חשבונו של הנפקד.
אמנם היה מי ששאל: "ואם העכבר יחזור?" אך הוא זכה לתשובה
המוחצת: "ואם לא?"
כדי שאף אחד לא יטיל בהם דופי מוסרי, הם החליטו להתחלק בדמי
השכירות, שווה בשווה.
בין המתעניינים בדירה היתה נמלה אשר החדרים, המטבח והמסדרון
מצאו חן בעיניה אך היא לא אבתה להתגורר בשכנות לקוקיה, אשר
יצאו לה מוניטין של "מפקירת בנים" - "מה לקח ילמדו ממנה ילדי?"
שאלה הנמלה את עצמה בקול רם ופנתה למצוא מדור בסביבה יותר
חינוכית.
הגיע גם חזיר שמן ופלצן וגם הוא אהב את קו העיצוב הפשוט של
ה"ליבינג רום" ואת חלוקת "הספייס". אמנם הוא לא השתגע לטפס חמש
קומות כל פעם אבל ניחם את עצמו בכך שאם יביא לדירה, באיזה ערב
איזו חזרזירה או פרגית, הטיפוס מעלה יתיש אותה והיא תרצה מיד
להישכב... חזיר, לא?
לחזיר היתה הסתייגות עדתית מאחת השכנות (חתלתולה שזופה) והוא
לא בוש מהשמיעה באזני הדיירים. "איך אני, חזיר לבן מימי
בראשית, אדור בכפיפה אחת עם חתולה כושית? לא נאה לי ולא יאה
לי". היתה שכנה שמצאה טעם בדברי החזיר, אך לפני שנמצא לה
הפורום המתאים וההזדמנות לתכנן משהו, החזיר הסתלק והיא נאלצה
לשמוע עצמה קוראת יחד עם שאר השכנים: לך, לך חזיר מניאק, גם
לנו לא נאה ולא יאה".
אח"כ הגיעה היונה. היא לא השתגעה על הדירה מי-יודע-כמה. למעשה
היו לה טרוניות. המסדרון נראה לה צר ואפלולי ובמטבח לא היה
מספיק מקום לזרעונים, דורה, שיבולת, שעורה, שיפון, כוסמת, דוחן
וכל יתר המעדנים שאחינו המכונפים מעדיפים על פני עוף ממולא או
בגריל. גם החדרים נראו ליונה קטנים קצת ולא נקיים.
היונה שכרה את הדירה כי אהבה את השכנים.
"הקוקיה - יפהפיה, התרנגולת - יפת כרבולת". הנה, אותה יונה שלא
הצליחה למצוא ולו נקודת אור בדירה שקודמיה כל כך אהבו, הצליחה
למצוא, ולו בלשונה, יופי רב גם בחיה בעלת אסתטיות גבולית כמו
התרנגולת השמנה ומרוטת הנוצות שהתגוררה בקומה הראשונה.
כך הפכה היונה מיתוס של שלום ואהבת הבריות. עברה המפואר מתקופת
נח בטח לא הפריע. חברתם הנעימה של שכניה היתה עדיפה בעיניה על
פני מגרעותיה של הדירה. זה המיתוס, ותגידו אתם - יש מי שלא מת
על היונה? אפילו החזקתי ממנה ובתקופה מסויימת אפילו נופפתי
בדיגלה... עד שבאה לי ההפרעה.
נזכרתי שדירה העכבר היתה בקומה החמישית, העליונה, וממנה ניבט
הנוף הכי יפה בעמק. ופתאום נראה היה לי מוזר שהיונה, עם כל
יכולתה וכשרונה לגלות בשכניה מעלות שאף הם לא חלמו אי פעם על
קיומן, לא הצליחה להבחין בכך. קצת מוזר, מה? מרגע שנכנסה לדירה
היא לא הפסיקה להתלונן, זה צר, זה אפל, זה מלוכלך, זה
נאה-אף-כי-אינו-מרווח. רגע, רגע, מה זה מזכיר? הופה! אסטרטרגיה
טיפוסית ונחותה להורדת מחירים!!! הא, הא! תפסנו אותך, יא
מיתממת.
מרגע שחשפנו את ראשית אנושיותה של היונה, הדרך להרשעתה המליאה
כבר היתה עניין של מה בכך. תגידו אתם. ראיתם פעם כרבולת של
תרנגולת זקנה? הרי זה מן קפל עור רופס ודהוי עם מרקם
אקזמטי-פסוריאזיסי. ממש התגלמות הכיעור. האם קריאת ההתפעלות של
היונה לעבר שכנתה לעתיד, "יפת כרבולת" לא נראית לכן קצת
מלאכותית, אולי אפילו מעושה? כמו לאמר על מישהו שהוא "הדור
גיבנת" או "קסום צלקת"?
עכשיו כבר אין ספק, היונה החזירית פשוט הפעילה שיטות של חנופה
זולה כלפי הדיירים, אשר אחרי הכל עמדו לקבוע את מחירה של דירה
שכלל לא היתה שייכת להם. היא השפילה את הדירה כבלתי ראוייה, על
מנת להנמיך ציפיות ביחס למחיר. היא גם השכילה לעשות זאת מול
האזניים הכי צמאות לכך - שהרי מה יותר נעים לו לשכן מאשר לשמוע
כי זולתו (ולא כל שכן אם הוא גם שכן מדגם עכבר) הינו בעליה של
דירה מעפנית? סיפוק מלא! וגם סוג טפיחה עקיפה על שכם, לא?
יתרונות דירתו שלו מתבלטים לנוכח מגרעותיה של דירת העכבר -
בזכות היונה הפיקחית.
אחרי שמילאה את ליבם של השכנים בגאווה על כך שדירתו של העכבר,
לעומת דירתם שלהם, היא בדיחה גרועה, ואחרי שטשטשה את דעתם
מעונג החנופה - לא היה חסר הרבה שהיונה תצליח להוציא מהם את
הדירה בחינם. אולי אפילו היו משלמים לה שתיקח ורק שתמשיך עם
המחמאות.
ומה קרה אחר כך?
כמו שאתם בודאי מנחשים, אחרי פתיחה כל כך מבריקה מצד היונה
והדיירים, טבעי שהחיים יסתבכו קצת, ולו לשם האיזון המציאותי.

אופציה א': העכבר חוזר אחרי חדשיים הביתה, רואה שם קקי של
ציפורים ויונה. הוא מתחרע, ורץ להוציא צו פינוי משופט תורן.

אופציה ב': העכבר מגיע איזה לילה מהמילואים (חרמן אחול בלועה),
רואה את היונה שוכבת עירומה במיטתו ואז:

ב.1 הוא קורא "ציפור!" היונה מסתובבת אחורה באינסטינקט להביט
איפה ציפור והוא קופץ עליה...

ב.2. הוא קורא: "יונתי!" היא קוראת: "עכברי!" והם חיים באושר,
אחרי שהוא נרדם עם חיוך מטופש.