הלכת בזמן, לא בטרם עת
                   בדיוק בזמן.
נפרדת מכולם ועזבת.
אני לא מבינה למה קשה לי,
הרי עזבת בזמן
     בדיוק בזמן.
בטח יש זמן מסויים בו אפשר ללכת
וזה לא כואב לאף אחד,
לא גורם לעצב ובכי
רק מעלה זכרונות
של החיוך הטהור שלך,
של השיער הארוך שלך,
העור הרך שלך, הליטופים שלך,
הצחוק והקול הצלול שלך.
אבל אצלך? אצלך זה בטוח לא היה בזמן,
כי הזמן לא עשה את שלו
הוא רק גרם לי לחשוב שאין זמן טוב מספיק להפרד ממך,
אין זמן טוב למוות.

אז מי אמר שהלכת בזמן?
                 "בדיוק בזמן".





לזכרה של סבתא רחל