[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







חן גולן
/
ילדה קטנה שלי

"היי קטנטונת, ילדה קטנה שלי.
את שוב מתחבאת לך אי שם, תצאי מהכוך שלך, אפילו שחם שם ונעים,
תפרשי ידיים, תתפתחי ותגדלי, כולם מחכים לך.
גם החבילה עדיין מחכה לך בצד, ארזנו אותה וסידרנו שיהיה קצת
נוח, נשאר לך רק להניח אותה על כתפייך לפני שמישהו אחר יקח
אותה ממך".
הם צעקו לה כך כולם, מיליון קולות עולים אחד על השני, שוב אותו
הניגון.
ענקיים כל כך הם לידה, מכף יד לכף יד של אחר הם מעבירים אותה
ובוחנים, שופטים אותה כאילו יום דינה הגיע, אך לא מבחינים עד
כמה כתפיה קטנות ועדינות ועלולות להישבר מקצת יותר מדי כובד.
והילדה מכונסת בעצמה על כף ידו של האיש המשופם הגדול ופרצופה
משתקף במשקפי השמש השחורים שלו והיא שואלת את עצמה "מי אני?
כמה אני שווה?"
והיא כבר לא מבחינה אם זה הקולות שסביבה או הקולות הפנימיים
שלה שעונים לה בקול צורם:
"כלום,
כולך כלום,
גופך כלום
ונשמתך כלום, פשוט כלום"
וזה מרגיע אותה והיא נינוחה לדעת שהיא כלום במציאות של גורל,
משמעויות וכאב, אך אם אין היא כלום למה כולם סביבה צריכים את
עזרתה, מדברים, צועקים ומטיחים בה האשמות ושאלות בלי תשובות?
קטנה כל כך מתחמקת מהעיקר, אפילו הגורל לא זריז כנפשה, היא
בורחת גם מהימים הגורליים ביותר, איפה שהייתה צריכה להיות
במקום אלו שנפלו ומתדרדרים לה מול העיניים, או לפחות לתמוך,
להיתלות על כף ידם הענקית הפצועה ולתפור את החורים והיא מתחמקת
עם תירוץ שמספק את כולם, אך נשמתה לא שבעה ממנו, היא יודעת
שהיום הזה לא היה אמור לפעול לטובתה, כי אולי גם פגיעה קטנה
בגופה הקטן והחלש האמת וגודל המציאות היו מתבהרים לה, היא
עכשיו הייתה מרגישה כמו מי שמעליה, לא שונה ולא אשמה.
והיא עדיין ילדה קטנה, שלא למדה לבחור ולא להחליט, היא בקושי
מכירה את עצמה כדי לדעת מה טוב לה ומה פחות.
ושוב היא בוחרת לחזור לפינה החשוכה שקצת מפחידה אותה, זו ששם
המצפון מעניש אותה על מה שהיא לא מצליחה לפצות בעצמה.
והיא מנסה לשמוע את הקולות שבאוויר.
"ילדה קטנה שלי, תעזי, הפחד קטן הוא ממך.
תפרחי, זה הזמן שלך..."
אך הקולות רק מהדהדים, הם חלשים מדי וקולה הפנימי אוטם אותה
מלהקשיב.
והיא שוב מתקפלת בעצמה, בוחרת את הלבד, המקום שהכי כואב, איפה
שאיש לא מצליח לגעת, הכניסה צרה מדי לכל אחד, רק גופה הקטן
יכול להשתחל.
והחבילה נשארת בצד, היא כבדה לשאתה על כתפיה הצרות,
כבדה מדי, כן, הם כבדים מדי בשבילה - החיים...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"פגשתי פעם נערה
במשקפיים שראתה
אותי קצת
מטושטש"

- כנראה היא
הייתה בלונדינית
וחשבה שקנתה
אותם עם הלכלוך


תרומה לבמה




בבמה מאז 9/8/07 10:24
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
חן גולן

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה