שמש זורחת בכל בוקר
מיד לאחר שהירח שוקע.
יום עובר ואחריו עוד אחד
ואתם חולפות נשיקות, חיבוקים,
זיכרונות, רגעים.

סלסולים של זיכרונות,
מעגלי תקווה והבעות.
חדש וישן מתייחדים עכשיו
נעשה צפוף במחשבות,
אין מקום לבאות.

אולי אני תקועה
אין לי חריץ ליציאה.
אולי אני פוחדת
שהאושר ידלוף לי מבעד לסדקים.
עכשיו אני נשברת.

בוקעת לי לאט לאט
יוצאת מתוך הבטן.
מכוסה עוד בשאריות של זיכרון,
מנקה עצמי ברכות,
מסתכלת קדימה
אל האופק.
בלי ידיעה,
בלי שום מחשבה
צועדת
אל הלא נודע.