באצבעות רטובות אני מדביקה פערים של מגע אקראי בין ענן מזדמן
ושמש שבורה בעפעפיי הכבדים. בשעת פריחת מדרכות בסגול אזדרכת;
כתמי השלכת עוצרי נשימה. בכל זאת תחושת הנפילה כל כך מוחשית
ושריר השפה הוא בלתי רצוני, שאני נזקקת
למנה הגונה של וודקה רוסית ומסנן קרינה אולטרא סתווית
לאנוס מבית הבליעה ירח חיוור בן עשרה ימים .
בבקרים האחרונים, אני קורעת את חלונות הבית לזריחות אחרונות
וכל השדים והמזיקין יושבים בקליפת עיני השמאלית.
לא ידעתי לומר דבר , פרט לכך שהחתול בלע את לשוני.
אין זאת אלא, שיצר ההלקאה העצמית נשמע כעת
כמו גרגורי חשק בשעת רצון שתהא זו אני מלפניך
ואתה העומד
אדון סליחות.
|
