מכל הנשים שמילאו את חיי
נשאר רגש קר, אפלולי למדי
אפילו בימים החמים של עכשיו
של היום
אפילו בהזיה, בחלום
בסוג של כתום
קור כזה מתכתי, אפור ומנוכר כקיר בטון
אתה חייב לבלוע את גוש הרוק
שתקוע לך בגרון
אירוני כל העניין
מכל הנשים שמילאו את חיי
נשאר ריק חלול. נשאר ענן מעורפל.
איך שכל אלה רק העבירו את הזמן
חלקיקי כלום חסרי משמעות שנשארים
בעבר, מרחפים
פרטים קטנים שמתווספים לסיפור
לו אני קורא חיים
מכל הנשים שמילאו את חיי
כבר אמרתי פעם ואומר זאת שוב
צרות באות למי שמאמין בהן
מרגיש רקוב...
אבל לפחות אני כבר לא מאמין
אני אוסף שברים של אמונות
לוקח מה שזמין
מחבר בראשי וזה כל כך הגיוני, בחיי
שוב אני הוא זה שצודק
את הטעות
לא זאב, לא טורף
את כבר לא האיום שדואה מעלי
מביט דרך חלון על הנוף, העולם
קצת ימינה רואה את הים שנעלם
ממולי, מתנשאים הרי מואב, צבועים אדום
והיום שוב נצבע בסוג של כתום
עובר לחלון אחר ועדיין רואה
העולם עוד נשאר, הוא לא משתנה
מכל הרגעים שמילאו את חיי
מכל הסיפורים שאספר לילדיי
הנשים תופסות חלק קטן למדי
עד לפעם הבאה שתכאיבי |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.