באבדנה אני זולג על פני הנחל
טיפות נפשי רושפות חיים אלי דעת
תנועות רוחי מייצבות זרמים
מבט עיניי לוחש אהבה.

הדמעות מנתבות שבילי יהלומים בחלל
הפחד אוסף אותם לצברי כוכבים
ההכרה בונה מהם צורות מיתולוגיות
שמעולם לא חברו להסבר מושלם.

אניות הצער שטות במים הרדודים
של טרופת הנהר הגדול
הירוק הזה פולש לנימי
לוטש את שנתי לרוויה.

מקצב התופים של האינדיאנים המתים
חובק את הרעד המפרפר בגופי
העולמות נפרשים לחושיי כמצע העלים
בכסות עצי הדולב הענקים של השחר.