גשם עצבני ירד כבר כמה שעות על התל. הצריף הרעוע שתת מים ונראה
כמו משתוחח מכמויות המים האדירות שספגו קורותיו. דלת הצריף
נפתחה ולעבר כתם האור החלוש שבקע ממנה, פסעוו שלושה אנשים, שני
גברים רזים ואשה עבת מותניים. אחד מהם, הרזה יותר, לבש מכנסי
צמר משובצים בגזרת שלשת רבעי, גרוב בחלק התחתון של שוקיו וכובע
ברט על ראשו, נעמד מבויש סמוך לקיר. שתי מנורות נפט דלוחות,
הבהבו באומץ, מנסות להפיץ אור חלוש לחלל הצריף כששלהבותיהם
משתנות ללא הרף וגורמות לצללים בחדר לרקוד על קירות הצריף.
אנדה עמדה באחת מפינות הצריף שהוסבה בפשטות לפינת בישול זמנית.
שני כסאות עליהן הועמדו סירי אלומיניום  בינוניים בגודלם
ופרימוס מזמזם שעמד על הרצפה ועליו סיר נוסף עם נוזל מבעבע. על
ראשה עטתה מטפחת משי ובידה החזיקה אנדה כף עץ גדולה ובחשה מדי
פעם את הנוזל הסמיך שבסיר.
היא הרימה את ראשה ונרעדה. המבט שפגשו עיניה, היה עז ובלתי
תואם את הדמות המבוישת שעמדה בפינת הצריף. היא נטלה ספלי פח
קמוטים ועם כף מרק שאבה מן הסיר ומזגה אל הספלים את הנוזל החם.
"בוא שתה" אמרה באידיש לכיוון הדמויות ורמזה אל הספלים. השלושה
נעו ברצון קדימה ונטלו את הספלים, מחממים את כפותיהם סביב
הספלים ולוגמים במצמוץ קולני. אור בהיר הבהיק לפתע בזגוגית
החלון ומיד אחריו התגלגל רעם אדיר שהרעיד את קירות הצריף. לא
רחוק מפינת הבישול, עמד דלי ששימש לאיסוף טיפות מים שטפטפו מן
התקרה. ליד מדף שמוסמר אל הקיר ונשען ברגל עץ אחת אל הרצפה,
עמד בחור נמוך עם שער בלונדי חלק ופרס ככר לחם ארוכה לפרוסות
עבות. ליד שולחן עץ עשוי מקורות עץ גס ולא מלוטש, צבוע בצבע
חום מט, ישבו שלושה בחורים נוספים ובחורה שסקרו את הנכנסים
בסקרנות גלוייה בעודם מורחים שכבות ריבה על פרוסות הלחם
ולועסים בהנאה. אחד מהם קם לפתע ממקומו וניגש אל האורחים.
"שלום, פולדק" אמר לאחד מהם שאותו כנראה הכיר, "את מי הבאת
לנו?" פולדק הסתכל סביב הצריף וענה "חבירים, תכירו בבקשה, אלה
מושקו ורגינה, אח ואחות שהורדנו מהאניה 'אסימי' בחוף כפר
ויתקין. האחרונים שהצליחו לצאת מפולניה".



26/11/03