היא חשבה שאני עוד אחזור אליה. זין. אני כבר במקום אחר, שהיא
תישאר בארץ עם כל האנשים המוזרים האלה שהיא הכירה. אני, אני
לקחתי אתי כמעט חצי בית, אבל כל הדברים שקשורים למיכל זרקתי.
החיים פה הרבה יותר טובים ובמיוחד שקטים, חיים שקטים כמו, שהבת
זונה אוהבת. אבל בחיים זה לא יהיה לה אחרי הכול, היא חשבה
שנחזור ויהיה הכול טוב ונחמד.

בדרך לפה, במטוס, הכרתי את ניצן, סתם מישהי שגם ברחה מהארץ,
חבר שלה היה נרקומן והוא נהרג ממנת יתר ועכשיו היא מנסה לברוח
מהארץ המקוללת הזאת ולמצוא לה חיים חדשים במקום אחר. היא הייתה
דווקא מישהי על רמה, אימא עורכת דין, אבא מהנדס, אבל כנראה
שהיה חסר לה אהבה. היא אפילו אמרה שהיא אף פעם לא לקחה סמים,
לא כמו מיכל, שהסכימה שנשכב רק אם לפני זה נעשן ג'וינט.

מסתבר שניצן ואני נוחתים באותו מקום, הצעתי לה לבוא, להסתובב
קצת בעיר, להכיר מקומות, לראות את הפסל המפורסם שבכיכר העיר,
היא שמחה שהצעתי לה והסכימה. תוך כדי שהסתובבנו בעיר הכרנו אחד
את השניה יותר טוב. כבר נהיה מאוחר וניצן הייתה חייבת ללכת
למלון שלה. אני, כמו טיפש, שכחתי שאין לי איפה לגור עדיין, אז
שאלתי את ניצן אם אפשר לבוא לישון אצלה במלון עד מחר. אמרה
שכן. ישר תפסנו מונית ונסענו למלון.

פי, איזה מלון, 5 כוכבים. נו, למה ציפיתי, לא חסר לה בטח כסף
מההורים. נכנסו לחדר, היא ביקשה משירות חדרים להביא לנו יין
אדום.

עוד לפני שהיין האדום הגיע היינו כבר במיטה, שנינו ידענו שהיום
הזה ייגמר ככה ובכלל לא הייתי צריך לעשות משהו בשבילה קודם כמו
מיכל.

העברנו ככה שלושה ימים ואני עוד לא מצאתי מקום לגור בו. אחרי
ארבעה ימים ניצן קיבלה הודעה שאימא שלה נרצחה על ידי סוחר סמים
שהיא הייתה אמורה להגן עליו במשפט, והיא לא כל כך הצליחה, בואו
נגיד ככה. אחרי שהיא שמעה את ההודעה היא ארזה את הדברים,
הסבירה לי מה קרה ואמרה שהיא הייתה אמורה להישאר במלון עוד חצי
שנה ושבינתיים אני אשאר במלון במקומה והיא עוד השאירה לי קצת
כסף, אמרה שהיא מצטערת, נתנה לי נשיקה ועזבה.

ועכשיו אני כאן, יושב על המיטה חי לי את החיים השקטים
והמאושרים שלי ומיכל הבת זונה מחכה עוד שאני אבוא לדבר אתה
ושנחזור להיות חברים. אם היא רוצה משהו, שתבוא לפה לחפש אותי
ואז נדבר.