דם ניגר מכפות ידיי, מטפטף משאיר אחריי שביל
שביל של חלומות רצוצים, שברים מסודרים שורות, שורות .

כמו דרך סלולה מראש, הדם נוטף ונוטף.

מביט אני על ידיי, איני מצליח להבחין באף רגש ספציפי מלבד
גועל
הדם ניגר עוד ועוד ממלא את החללים הריקים בתודעה.

הולך עוד צעד ועוד צעד, שני שבילים מאחוריי, שביל אדום מימין
ושביל אדום משמאל.

כמו סימני צמיגים בבוץ.

קל לעקוב אחריי, קל להבחין, נהרות של דם לא עוקבים אחרי סתם
אנשים, נהרות של דם לא ניגרים מידיהם של אלו החפים מפשע.

דם ניגר מאלו המבויישים, האפלים. מאלו אשר שומרים את סודותיהם
עמוק בנשמתם.

וידיי, מגואלות, דם ניגר מהם, טיפה אחר טיפה, שלולית אחר
שלולית, שביל אחר שביל.

ואחרי אלפי מאמינים, מאות אלפי מאמינים ודם ניגר מידיהם.
בני בליעל אנחנו, בעלי אוב.