יושב בחדר לבדי,
העט את הדף קורע.
מרוב ייאוש
את הנייר לפח קולע.
נשאב לתוך אזור הדמדומים,
ארץ השחור
שבה אין קולות וצלילים.
האור האדום ברמזור מהבהב,
מתקשה להתחלף,
למציאות לא מוכרת,
של לב מתעלף.
ואין יציאה מאזור הדמדומים,
מארץ השחור
שבה לא עוברות השנים.
מתקשה להאמין,
מחפש יציאה,
מנסה חופשה להזמין,
מתכחש למחשבה
על כניסה עזובה
לאזור הדמדומים,
ארץ השחור
בה אין חיים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.