היה משהו קסום בלהסתובב ברחובותיה, סווטשרט מכסה את הגוף מהרוח הקרירה שנושבת,
אנשים אוחזים בכוסות קרטון של קפה וממהרים לעיסוקיהם. היה משהו קסום אפילו
יותר בלהסתובב שם בלילה,לדעת שלמרות שהשמש שקעה אתה מוקף באורות מגורדי שחקים
מוארים, לסגור את הרוכסן עד הצוואר ולחשוב לעצמך שאתה בסידני. בפאקין סידני.
וזה לא דבר שקורה כל יום.

העיר הזו החזירה לי את החיוך לפנים, וזה הופך אותה, פחות או יותר, לאחת הערים
הבודדות שאני אוהבת בעולם.

30 מאי 07', סידני אוסטרליה.