בראיון לפני חצי שנה נשאל מייקל בלומברג - ראש עיריית ניו-יורק
הנוכחי ומייסד חברת בלומברג - מה הכלל הכי חשוב בהצלחה, תשובתו
הייתה - הכי חשוב זה לא לשקר לעצמך.

האיש ששיקרתי לו הכי הרבה הוא אני, כל פעם ששיקרתי למישהו אחר,
למעשה שיקרתי לעצמי, נאחזתי בשקר. סיבה עיקרית אחת הייתה
לעניין פחד, אני למעשה אחד הפחדנים היותר גדולים שאני מכיר.
עד כאן הקדמות.

מה עשיתי ב11 שנים האחרונות, כמעט כלום.
כשלתי כמעט בכל מה שעשיתי. בחמש השנים הראשונות, כשהסתובבתי
סביב החלום האמריקאי שלי, הסתובבתי בעיקר סביב הנושא של הטיסה,
הרגשתי שאני צריך להשיג את זה בכול מחיר, ובאמת הוצאתי רישיון
פרטי, הזחלתי קצת את העובדות והוצאתי רישיון מסחרי (כשהיו לי
בערך 50 שעות) והגעתי לאיזשהו בית-ספר לטייסי ריסוס בשנת 1997
כמדומני.
בשנת 98 הגעתי לקליפורניה ומצאתי את סטיב, סטיב היה מוכן
להעסיק אותי בתחילה על צסנה 206 שפיזרה פתיונות לאחד ממזיקי
הכותנה, אולם בכדי לעשות זאת הייתי צריך לעבור מבחן עבור
רישיון ריסוס במדינת קליפורניה - ופעמיים לא עברתי את המבחן.
מאז לא ראיתי ולא דיברתי לא עם סטיב ולא עם אביו, עבדתי קצת
במחשבים - התקנה של רשתות מחשבים -  וחזרתי לארץ.
זה היה קצת לפני הבחירות של שנת 99.
בשנת 2000 בערך חזרתי לארה"ב, הפעם לבוסטון, ועבדתי כסבל בחברה
בשם Isaac Relocation Services יחד עם חבר של יותם שבדיוק
השתחרר מהצבא, איזה יובל אחד.
עבדתי שם משהו כמו חודשיים, הייתי Helper וכיוון שרציתי מקום
קצת יותר טוב המשכתי לחברה אחרת בשם Prime Moving & Storage
שישבה במרילנד. שם קודמתי די מהר ונהייתי נהג של נסיעות ארוכות
על משאית 24. בארה"ב לא צריך רישיון נפרד למשאית שכזאת, צריך
רישיון נפרד רק למשאית שיש לה מעל לשלושה צירי הנעה, משאית עם
שניים רישיון רגיל מספיק.
עבדתי בפריים משהו כמו חצי שנה, חרשתי במשאית את כל ארה"ב,
מניו-המפשייר בצפון עד לקליפורניה במערב, מאריזונה לפלורידה,
מקומות קטנים שאף אחד לא שמע עליהם.
העבודה שוחקת, היחס לעובדים הוא חרא, רוב בעלי החברות הם כל
מיני "שוורצה חיעס" שמתקיים בהם המשפט "עבד כי ימלוך" ובחברה
הזאת יעקב סודאי, הבעלים והמנהל, היה אחד שכזה.
התפטרתי  יחד עם כמה מעובדי החברה ומצאתי עבודה אצל מישהו אחר,
בחורצ'יק בשם אלי אלוש, הבעלים של Quality Moving and Storage.
לאלי לא הייתה הרבה עבודה, אבל ב11 לספטמבר שנת 2001 הייתי
בנסיעה לבוסטון ובבוקר, אחרי שלא הצלחתי למסור את הדברים ללקוח
בבוסטון, צלצלתי למשרד ושם אלי סיפר לי על המתקפה בניו-יורק
והורה לי לחזור למשרד כמה שיותר מהר.
בדרך חזרה עברתי לאורך הניו-ג'רסי טרן פייק וראיתי את ענן העשן
שעלה מהתאומים.

בקיצור באותה תקופה גרתי עם בחור בשם רונן ביטון שהכרתי שם,
בחור מקרית-גת. לאחר תקופה מסוימת שבה עבדתי אצל Quality מצא
אחיו של רונן, פרוספר, בחור בשם גבי סוויסה שבדיוק הקים חברה
בשםGiant Van Lines עברנו רונן, אחיו פרוספר ואני לעבוד בחברה
הזו, לפני זה חשבנו שלושתינו להקים חברה משלנו, ואפילו רשמנו
חברה על שמו של פרוספר, אולם אותו גבי מחברת Giant הציע
לפרוספר שותפות בחברה הקיימת שלו (25%) ופרוספר הודיע לנו שהוא
נסוג בו מהחלטתו ונהיה שותף של גבי. עבדתי שם איזה חודשיים
כנהג, במרוצת הזמן הם הבינו שאני מבין במחשבים, והתחלתי לארגן
להם רשת, ולכתוב להם תוכנה. חלק מהכסף קיבלתי, חלק לא, אבל
ברגע שהם הבינו שהם למעשה תלויים בי הם הציעו לי שותפות
ואני הפכתי לשותף השלישי בחברת Giant Van Lines. כשותפים
החלטנו שאנחנו לא לוקחים משכורת והכסף מושקע בחברה, והחברה
גדלה. אני הצטרפתי לחברה בסוף ספטמבר 2001 החברה הוקמה חודש
קודם ובחודש נובמבר צורפתי כשותף. כתבתי תכנית עסקית, הצבנו
יעדים כלכלים לחברה ואת שנת 2001 סיימנו עם מחזור של כ-
900,000$ ועם חמש משאיות. המשאיות למרבה הטמטום נקנו במזומן.
הסיכום בינינו היה שאנחנו לא לוקחים כסף, אולם שני השותפים
האחרים לקחו הרבה כסף למימון ההוצאות שלהם, ואני האמנתי
להבטחות שלהם, לקחתי מעט מאוד כסף וחייתי בעיקר מקצת חסכונות.
החברה הלכה צמחה וגדלה, ממחסן של 4000 Sqf עברנו בחודש יוני
2002 למחסן של  40,000 Sqf כשאני מרכז את הפרויקט של הבניה של
המחסן החדש, בונה את חדר המחשב (כבלים וציוד אחר במו ידי)
ובמקביל מתפקד כמנהל המכירות של החברה, מנהל צוות של חמישה
אנשי מכירות ואחראי על נושא המחשוב בחברה, החברה סיימה את שנת
2002 עם שני סניפים - האחד בבוסטון והשני במרילנד - ועם מחזור
של כשלושה מיליון דולר, בניתי מודל לשיווק אינטרנטי בלבד, דבר
שהוריד את העלויות האדירות של פרסום מסורתי בדפי זהב (דף
צבעוני בדפי זהב עולה כ-30,000$ לחודש ופרסום אינטרנטי עלה לנו
בקושי 2000$) קיבלתי ג'יפ גרנד צ'ירוקי חדש מהחברה, כמעט ולא
לקחתי כסף, משהו כמו 800$ לחודש, והכול היה בסדר - כך אני
חשבתי.
שנת 2003 הגיעה ועמה הסיפור של חגית, באותה תקופה התחיל להימאס
לי המצב שבו אני לא לוקח כסף והשותפים שלי חיים מאוד בנוח על
חשבון החברה, בעיקר השותף העיקרי - גבי סוויסה. הבחור התגורר
בבית שכור באנאפוליס בעלות של 2000$ לחודש, נסע בשברולט אוולנש
שהחברה שילמה לו, חברתו נסעה בפורד מוסטנג חדשה שהחברה שילמה,
קיבלה משכורת, בנוסף גבי היה שולח כסף לאימא שלו בארץ כל חודש.
בקיצור אני לקחתי מהחברה (אחרי בקשות ותחינות משהו כמו 1400$
לחודש כולל ההוצאות רכב) וגבי לקח משהו כמו 18,000$, פרוספר
היה צנוע יותר ולקח לעצמו משהו כמו 8,000$ לחודש.
קול המחאה שלי התחיל להישמע יותר ויותר, אחרי שהם הודיעו לי
שלחברה אין כסף - וכיוון שהייתי לי שליטה על המערכת מחשב,
ידעתי שזה לא נכון כי ראיתי את ההקפים הגדולים של הכסף שנכנס -
ואני נאלצתי לעזוב את הדירה שגרתי בה ולעבור לדירה אחרת, זולה
יותר -  והתחלתי פשוט לא להגיע למשרד, בחודש פברואר שנת 2003
הייתי בארץ ארבעה ימים, וכשנסעתי חזרה והגעתי חזרה למשרד חיכו
לי שני השותפים שלי עם אלת בייסבול,והודיעו לי שהם החליטו
להפסיק את השותפות בינינו. במעמד זה סוכם שאני אקבל מהחברה
30,000$ כשיהיה כסף.
אחרי איזה שבועיים חגית נפטרה ואחרי שלושה שבועות אני חזרתי
לארץ - לחופשה ולסידור מחשבות, עם כרטיס טיסה חזרה. בזמן שאני
הייתי בארץ נכנסו השותפים שלי לדירה שלי בוירג'יניה ופשוט גנבו
לי את כל מה שהיה לי, מצלמות, בגדים ודברים אחרים.
לא היה לי מה לעשות, לא היה לי כסף להגיע לשם ולהילחם בהם,
למרות שאם הייתי תובע אותם סביר להניח שהייתי זוכה, לספר
התביישתי, כי בסה"כ התנהגתי כמו דביל ומכרתי את עצמי בתמורה
לכמה ארוחות יום שישי בביתו של פרוספר וכמה ליטופי אגו מצד
גבי, הם קלטו את החולשה שלי וניצלו אותה עד תום, בעיקר גבי,
פרוספר סתם היה בובה.
בסה"כ החברה גלגלה מחזור של 4,500,000$ בתקופה שאני הייתי בה,
מתח הרווחים בענף הוא בין 30% - 40%, כשזה לא כולל מזומן שלא
נרשם בספרי החברה, היקף המזומן הוא בערך עוד 20%.
הייתי בארץ שנה וחצי, לא ממש מצאתי את עצמי ונסעתי חזרה
לארה"ב, בניתי סיפור על חבר שלי בשם ארז שמוכן שאתארח אצלו
ועבודה שמצאתי כביכול בחברת גרירה, הסתובבתי קצת בניו-יורק
וכשלא מצאתי מה לעשות נסעתי לקולוראדו - ואז צלצלתי, תקוע
באמצע הדרך כשלא היה לי כסף לדלק - לעבוד עם מישהו שהכרתי עוד
במרילנד בחור בשם רונן מיכאל, הרעיון היה להקים חברה שתמכור
Leads לחברות הובלה אחרות, משמע אנחנו נקים אתר, נפרסם את האתר
- חלק בכסף וחלק תוך שימוש באמצעים טכנולוגיים אחרים - ונמכור
שטחי פירסום לחברות הובלה, חברות כאלה קיימות ועושות המון כסף,
אולם רונן, שהוא אחד הנוכלים הגדולים בתחום, הביא אותי עד
קולוראדו ולא היה מוכן להשקיע שקל, פיתחתי לו אתר שבעבורו הוא
רצה לשלם לי 4000$ בתשלומים של 500$ לחודש, וכשלא הגענו להסכמה
עזבתי אותו, הסתובבתי קצת בקולוראדו (מקום מדהים, דרך אגב),
גררתי קצת דאונים, בניתי איזה אתר לביה"ס לטיסה - שגם הוא לא
שילם, למרות שהיה לנו חוזה - בלבלתי את המוח לאיזה מישהו שאני
רוצה להיכנס אתו כשותף במוסך למטוסים שהיה לו, אפילו חתמנו על
חוזה ונתתי לו צ'יק ללא כיסוי על 100,000$, לקחתי איזו עבודת
תכנות בקבלנות והתגלגלתי. הגעתי לוגאס בעקבות איזה מודעה
בעיתון על כך שמחפשים שליחים, אולם גם מזה לא יצא כלום, ואז,
אחרי שההוריקן הכה במיאמי, העברתי RV לאח של מישהו שם בתמורה
לכסף שהייתי חייב לו ושם נתקעתי. לפני זה מכרתי את האוטו שהיה
לי, גם כן בתמורה לכסף שהייתי חייב למישהו, הדרכון שלי נשאר
אצל מישהו שמאוחר יותר ניסה לסחוט אותי וביקש ממני 1000$
בעבורו, בקיצור, בלאגן.
בתחילת החורף שעבר הגעתי לניו-יורק, כמובן שבפלורידה לא מצאתי
עבודה, הלוותי כסף מאביטל, 1000$ ממך, סבתא שלחה לי 1000$
לניו-יורק.
הלכתי להיפגש עם ארי, שחוץ ממילה טובה לא היה לו שום דבר להגיד
או להציע, הסתובבתי קצת בניו-יורק, לא הצלחתי למצוא לא עבודה
ולא פרויקט אחד עד שהכרתי את דני, דני ואני הקמנו חברה של
מנעולנים ביחד
www.locksmith24-7.com אולם גם ממנה לא יצא שום דבר. דני נתן
לי לנהל את החברה אולם אחרי שהוא הבין שאני שיקרתי לו (והוא
הבין את זה לפני שהחברה נפתחה ובכל זאת נתן לי צ'אנס חלקי
למדי) הוא כפה עלי את דעתו וכיוון שהוא לא הבין לא בשיווק
אינטרנטי או אחר, והמנהל שיווק שהוא הביא, בניגוד לדעתי (כי לא
סברתי שצריך מנהל שיווק בשלב כזה של החברה), לא הצליח לעשות
כלום, הוא החליט די לזרוק אותי לרחוב, עם איומים ברצח (דבר
מאוד פופולרי בארה"ב, בעיקר ע"י ישראלים, לאיים) הוא טען
שגרמתי לו להפסדים קשים (קיבלתי שכר של בערך 3500$) ורצה את
הכסף חזרה, אני טענתי שלא היה לו פה מקום לטענה של מראית עין,
כיוון שהוא ידע הכול לפני שנכנס אתי לעסק וחשבתי שבתור שכיר של
החברה אני משלם מספיק בעצם פיטוריי ובזה אני משלם את המחיר על
ההפסדים.
אני הכרתי איזה רב שהתגורר בברוקלין וביקשתי שיפשר ביני לבין
דני, הוא הזמין אותי להתגורר אצלו עד שאני אסתדר קצת, ובמשך
חודש וחצי הנחתי תפילין הלכתי לביה"כ שלוש פעמים ביום, למדתי
חצי יום גמרא, עד היום אני זוכר בע"פ "המניח את הכד ברשות
הרבים, ובא אחר וניתקל בה ושברה - פטור התחיל בכד וסיים בחבית"
ואחרי איזה חודשיים בביתו של הרב אייזיק גינסבורג קיבלתי מייל
ממר גבי סוויסה שהיה "שותף שלי" ב Giant Van Lines. גבי ביקש
שאני אצלצל והשיחה בנינו התחילה עם התנצלויות שלו על ההתנהגות
שלו, התנצלויות בדרכו שלו, שהן תמיד בחצי פה, הוא סיפר לי
בקצרה על כך שהוא רוצה לחדש ימינו כקדם, ואני חשבתי על זה קצת
והסכמתי, לא היה לי מה להפסיד. גבי בא לקחת אותי מניו-יורק
כשהוא נוסע בג'יפ שהיה שלי, הגענו למרלינד ושם הסתבר לי שכמו
שהוא סיים איתי את השותפות כך הוא סיים אותה עם פרוספר שנה
קודם, פרוספר נסע לחופש בארץ וכשהוא חזר הוא לא הצליח להיכנס
למשרד כי החליפו לו מפתח, בנוסף גבי חתם על כמה עיסקאות
פיקטיביות עם כמה אנשים, מכר להם זכויות של קבלני משנה  לקח
מהם את הכסף וביטל את ההסכם. ההסכמים היו דברים שהוא כתב
והאנשים היו כל מיני אומללים ערבים, בדרך הזאת הוא אסף כ
75,000$ למיטב ידיעתי, אני מניח שיותר.
גבי ואני סיכמנו שכיוון שהוא שרוף אנחנו נקים חברה חדשה על שמי
והקמנו במהלך חודש מאי את
RBD Transport Services LLC, פתחנו חשבון בנק על שמי, כי אחרי
גבי רצו כל מיני נושים והתחלנו לעבוד, השתמשנו בתשתית שהייתה
קיימת. אחרי שגבי העיף את פרוספר הוא פיצל את Giant לשלוש
והקים את Go West, Chesapeke Movers, וParamount Movers. את Go
West הוא השאיר אצלו ואת שתי החברות האחרות ניסה למכור לשני
קבלני משנה, הראשונה לבחור בשם אוסקר והשניה לבחור בשם רומן.
בקיצור, אנחנו השתמשנו בתשתית של Go West ובתקופה מאוד קצרה
(שבועיים ראשונים של חודש מאי) גלגלנו כ-20,000$ כשהצפי היה
60,000$ עד סוף החודש.
שתי החברות שגבי מכר לא שילמו לו. אני הצעתי לו שניקח אותם
חזרה, נגלגל המון כסף בקיץ ובתחילת החורף ניזום פרויקט
אינטרנטי תוך שימוש בתקן חדש שיוצא WIMAX. המתח הלך וגדל ובשלב
כלשהו הודיע לי גבי על ביטול השותפות בנינו, כיוון שהוא החליט
שהוא נהיה שותף של אותו אוסקר.
אני, כמובן שחמתי בערה בי, סרבתי לקבל את החלטתו, אולם הרבה
אפשרויות לא היו לי, נפגשנו לשיחת סיכום, אני אמרתי לגבי שאם
הוא רוצה לסיים את ההתקשרות בנינו אין שום בעיה, גבי ביקש את
הכסף שנמצא בחשבון של החברה, אני סירבתי והודעתי לו שכיוון
שההסכם בנינו היה 50 - 50 וכיוון ששרותי סליקה של כרטיסי אשראי
קיבלנו מאחיו שהוא גם בעלים של חברת הובלות והסכומים בערך
זהים, הוא יקבל את מה שיש אצל אחיו (כ 5000$) ואני אקבל את מה
שיש בחשבון הבנק של החברה (כ-3600$). כשקמתי לצאת מהבית קפה
והתחלתי לנסוע גיליתי שגבי עוקב אחרי, הדביל עקב אחרי במשך חצי
שעה וניסה להוריד אותי מהכביש. אני כמובן צלצלתי למשטרה וכשהוא
הבין שאני עושה את דרכי לתחנת המשטרה (הוא היה אורח של כבוד שם
כמה פעמים, באחת מהן אני שחררתי אותו בערבות אחרי שהוא הפליא
מכות בחברה שלו) הוא עזב אותי ונסע לדרכו.
צ'יק צ'ק מצאתי את כל הערבים שהוא סידר וסיפרתי להם על כך שגבי
בשביל לפתור את הבעיה שלו אתם רוצה "לשלוח להם מישהו". (גבי
היה ועדיין טיפוס קצת לא יציב, כל פעם היה רואה סרט אחר ובא
ומנסה ליישם את הנושא, כך הגיע יום אחר למשרד בשנת 2002 והודיע
שאיש המכירות המצטיין של החודש יקבל אוטו על חשבון החברה).
החבר'ה בתמורה ובעידודי הלכו לFBI, ומשם הכול התחיל להתקדם
בצעדי ענק.
הבחור שניהל את החקירה הזמין אותי לחקירה כעד, הFBI החל לרדוף
אחרי גבי, אני כמובן עזרתי להפיץ את השמועה שהוא מבוקש על ידם
ובאיזשהו שלב התחלתי לקבל ממנו איומים על חיי (דבר מאוד
פופולרי ע"י ישראלים בארה"ב, כבר אמרתי). פניתי לבית המשפט
במרילנד והוצאתי צו הרחקה, לגבי הוצאו חמישה צווי מעצר והוא
ברח לארץ.

אני ניסיתי לקנות ממנו את החברה - דרך אחיו - הצעתי לו עבורה
35,000$ בתשלומים, חברה חסרת נכסים לחלוטין, אני רציתי לקנות
את הזכויות על האתר www.gowestmovers.com ואת התשתית המשרדית
הקיימת, כל הנושא הזה לקח איזה חודש, אחרי זה ואני קצת מדלג,
חברתי לדוד האמריקאי שלי "זבישק וולקוב" ואחרי עוד שלושה
שבועות שבמהלכם רצינו להקים חברת הובלות והתחלתי להקים אתר  
www.advantamovers.com  אבל כיוון שהוא מתנהג כמעט כמוני לא
יצא מזה כלום - נשארתי חסר גרוש והגעתי ארצה. חזרתי ארצה,
עשיתי כבר קורס מדריכים מחדש באילת (אני צריך לחזור על מבחני
התאוריה כיוון שלא עברתי אותם, המבחנים הבאים הם ב15 לספטמבר
בדהב) ואז אני מקווה להתחיל לעבוד בהדרכה באילת, משכורת ממוצעת
של מדריך הוא כ8000 ש"ח ברוטו, אני אוציא למועדון קבלה על
הכתובת האמריקאית שלי וכך אקבל את כל הכסף אליי.
אני החלטתי לעצור קצת, אני בן 38 סוף השנה ועד היום התערובת של
שקרים לעצמי והרדיפה אחרי מטוסים הביאו אותי למקום לא טוב
בלשון המעטה, אני החלטתי לטוס לקראת העונה הבאה לארה"ב, העונה
של ההובלות היא בקיץ, לא העונה של הכותנה, להקים חברה קטנה
ולהתעסק בדברים שאני יכול להשיג ולא במה שאני לא יכול להשיג.

אתמול בשיחה שניהלנו, כרגיל היה לי מאוד נוח לשקר, היה לי מאוד
נוח ואחרי זה נהיה לי מאוד לא נוח לא ישנתי בלילה.

ניסיתי לסכם 11 שנה בארבעה דפים, את עיקרי הדברים העליתי על
הכתב, את הדברים הפחות נעימים לא כתבתי, הלוואות שלא שילמתי
חזרה מכם, מאנשים אחרים, זיופים של ניירות שונים ומשונים,
שקרים עד אין קץ וכולי, אם יש לכם שאלות אתם מוזמנים לשאול.

כמובן שחובת ההוכחה של כל הכתוב לעיל היא עלי:
הניירות של החברה החדשה, הניירות של בית-המשפט ממרילנד נמצאים
אצל אימא שלי בת"א
גישה לחשבון הבנק שנפתח אפשר להשיג דרך האינטרנט בכתובת
www.bankofamerica.com
זיהוי הגישה הוא
המדינה שבה נפתח החשבון היא Maryland
והססמה היא
הנתונים הגולמיים של ביצועי חברת Giant Van Lines והתוכנה
שנכתבה עבורה ע"י, נמצאים אצלי על הנייד ואם מישהו חושב שאני
אצור כ 2700 רשומות של לקוחות עם שמות כתובות מספרי כרטיסי
אשראי הוא הוזה - גם לי יש גבול.
ההקלטות של גבי עם איומים שונים ומשונים, הכול אצלי.
השם של סוכן הFBI  שטיפל בעניין הוא Special Agent  - Scott
Dougas
כתובת המייל שלו היא scott.dougas@ic.fbi.gov
הטלפון שלו הוא 1-410-265-8080
טלפון של בחור בשם גדי פרל שהיה המנהל מבצעים שלנו לפני שלוש
שנים ונמצא בארץ ומכיר את כל הסיפור לפני ומלפנים (את מה שהיה
לפני שלוש שנים) וגם גבי נמצא בארץ

בלומברג אמר, שמי שרוצה להצליח אסור לו לשקר לעצמו, בלומברג
ידע מה הוא אומר.