מובלת בעקבותיו
הולכת אחריו
לבושה שחורים
שונה מאחרים
מסמלת מוות ובדידות
ללא כל ערך וחשיבות

שובל שמלתה האדום
נראה כשלולית דם
מרגישה כקרבן לעולם
לובשת מסכה וצועדת אתו
מרגע לרגע מאוימת לצדו

הפיתוי כה חזק
כל הרגש נדחק
ללא ידיעה שהמוות כרוך בו
הוא רק נמשך לשביל שלו
צועדים שניים , ובינתיים
השמש עולה מבעד ליער האפל
לפתע הוא לא נראה כ"כ תפל

מניחה ראש בזרועותיו
מחבק אותה בשני ידיו
מרגישה קרירות
חיבוק של צביעות
מתפוררת ונמוגה
מחוסר ידיעה

ממשיכה יחפה לבד בשביל
הוא לא נמצא שם כדי להוביל
עזב אותה עכשיו היא לבד
מרגישה חופשיה הכאב נכחד