רגע של אושר, שהיה ואיננו
משול בעיניך לאהבת האתמול שחלפה - וכעת נותרה זיכרון בלבד
אולי ביום מן הימים תשוב היא ותישנה
ואולי לא, והכיצד נדע מתי?
וכל זאת תחת התנאי הקפדני
כי תצליח לשחזר בשנית את גורם בואה.
אם כך הדבר - ממשיל אתה את אהבתך לרוח
היא תבוא בסערה, ותפרע שערותיך, ותצמרר את גבך
ולאחר מכן תיעלם - ואיננה.
ועד שלא תשוב הרוח לחולל בחייך
תהיה נתון לבלבול ולספקות
ההייתה היא? התשוב?
צר לי עלייך, שכן אהבתי כמו הים היא
סוער לעיתים, סוחף למערבולות
נושא חלומות ותקווה, מביא למחוזות רחוקים
ולעיתים שקט - הים נדם, רגע
ואף על פי שלא תחוש בדבר, לעולם תדע
הים העצום עודנו שם
כמעט בלתי מורגש, שקט
עד אשר יסחוף אותך בשנית
לסערה הבאה.
ואם נחבר בין הים והרוח - שכן היא זו המחוללת בו את אותן
הסערות
אולי גם הים חושש, כי מתישהו הרוח תחדל
היש הבטחה כי היא תמיד תשוב?
אמור! האם תמיד תשוב? |
