אף פעם לא האמנתי בעצמי, לא האמנתי בעצמי.
והסתרתי כמו קללה
את סימן השאלה
שכופף אותי עמוק אל תוך האדמה
האמנתי לכולם ועפתי כמו נוצה, שכחתי איך חוזרים ומה אני רוצה.
אף פעם לא אהבתי את עצמי, לא אהבתי את עצמי.
והסתרתי זאת היטב
אות הקין שבלב
שנתן בי הגורל להתרחק להתקרב
ואהבתי את כולם אהבה שלמה, שוכחת לאהוב קצת אותי בחזרה.
אף פעם לא שמחתי באמת, לא לא שמחתי באמת.
והם שרוגים כל כך עמוק
נימי העצב שבצחוק
מלווים אותי תמיד מרצדים במבטי.
ושמחתי עם כולם בנדיבות של מפסידים מקווה שיום אחד אלמד לשמוח
גם אתי.
שרוגים - מלשון שריג, ענף. |
