פנלופה, לא ביקשתי ממך לעשות דבר.
לא לפתוח בלוג, ולא את המייל,
לא את האייסיקיו
ולא לבחון שוב ושוב את הצג הסלולרי
ואם את רוצה לקלל,
לא אימא שלי אשמה
את מנסה להזכיר לי
כמה אני אוהב אותך בעצם
כמה טוב לי להיות איתך
כמה זה בשבילי
כל-כך יודעת את
גם אני יודע
כתבת שירים
שירי הדר שירי עיטור
על שיא הבריאה
על החום וההגנה של החיבוק
כתבת אותם בכוונה
לא במקרה
כי אם לגמרי בשביל אותו המקרה
גם אני כתבתי לך
לא שיקרתי.
אני גם יודע
אינך מוגדרת על ידי הצורך בבן-זוג
אני גם יודע חשבון.
ואם כבר מתמטיקה,
אם כבר לקחת בחשבון,
אז חשבון של אינסוף
לקחת אינסוף
גם את זה אני יודע
ועוד אני יודע
מכנסי הצבא שלי, מכאן הם
הם ארוזים בארון, אבל עודם שלי
החרב, לא על צווארי היא,
היא על מותני, היא בליבי
לא תוכלי לפסל ממני דבר שאיננו חי,
שאינו מפסל את עצמו בעצמו
וכנראה שלעולם אמשיך לזוז,
כסימן קריאה מתלבט,
מיטלטל מתולתל,
קרוב-רחוק כמו עמוד חשמל
איני נגמר ולעיתים נשאר
אמשיך לעד לזרום כמו נחל
תחת רגליך, כמו גם תחת רגלי אחרים
וכמוני גם את
תמשיכי להלך על הגשרים
אני גם כן יודע
שמאז...
מאז נהייתי מבוגר מספיק
כדי לאהוב אותך מבלי לשרוט
מעולם לא רציתי לשרוט
אני מקווה שהפצע לא פתוח יותר
שהקווים אינם ישרים עוד
ומה שיש לך באיברי-המין
הוא שלך ולא של כולם
והכי אני יודע
על משה
(1)
מעולם לא חתכתי את משה
הוא עצמו, מעולם לא הקיז דם
הוא איננו שלי לחתוך
הוא שריר וקיים
ובינינו.
