העור הוא האיבר הגדול ביותר בגוף. הוא מגן עליו מפני חום, שמש, פציעה וזיהום.
הוא עוזר בוויסות חום הגוף, אוגר מים ושומן ומייצר ויטמין D. לעור שתי שכבות
עיקריות: האפידרמיס החיצוני והדרמיס הפנימי.האפידרמיס מורכב בעיקר מתאים
שטוחים הנקראים תאי קשקש - Squamous Cells. מתחת להם ממוקמים תאים עגולים
הנקראים תאי בסיס - Basal Cells בשכבת הבסיס של האפידרמיס נמצאים גם
מלנוציטים.שכבת הדרמיס מכילה כלי-דם, כלים של המערכת הלימפתית, זקיקי שיער
ובלוטות. חלק מהבלוטות מייצרות זיעה המסייעת בוויסות חום הגוף, וחלקן מייצר
חלב, חומר שומני שמונע את התייבשות העור. זיעה וחלב מגיעים אל פני העור דרך
פתחים קטנטנים הנקראים נקבוביות.שומות הן גידולים שנמצאים על העור. רופאים
מכנים שומות בשם נבוסים (שומה=נבוס). גידולים אלו מופיעים כאשר תאים בעור,
הנקראים מלנוציטים גדלים בקבוצה ומוקפים ברקמה. בדרך כלל, שומות הן ורודות,
חומות-צהבהבות, חומות או בצבע העור. מלנוציטים פזורים באופן אחיד והם מייצרים
את הפיגמנט שמעניק לעור את צבעו הטבעי. כשהעור חשוף לשמש, מייצרים המלנוציטים
עוד פיגמנטים וגורמים לעור להשתזף או לכהות.השומות שכיחות ביותר. למרבית
בני-האדם יש בין 10 ל-40 שומות. אדם יכול לפתח שומות חדשות מדי פעם בפעם, בדרך
כלל עד להגיעו לגיל 40. שומות יכולות להיות שטוחות או בולטות. הן לרוב עגולות
או אובליות ואינן עולות בגודלן על מחק של עפרון. שומות רבות מתחילות כנקודה
שטוחה וקטנה ולאט לאט קוטרן גדל והן מתחילות לבלוט. לאחר מספר רב של שנים הן
עשויות להפוך שוב לשטוחות, צבען משתנה לצבע העור והן נעלמות.שומות דיספלסטיות
לאדם אחד מתוך עשרה לערך יש לפחות שומה אחת שנראית שונה משומה רגילה. המונח
הרפואי לשומות חריגות אלה הנו שומות דיספלסטיות,או שומות לא טיפוסיות
(Atypical Mole).רופאים סבורים כי לשומות דיספלסטיות סיכוי רב יותר מאשר
שומות רגילות להפוך לסוג מסוים של סרטן עור הנקרא מלנומה. בשל כך יש לעקוב
אחריהן באופן סדיר, במיוחד אם הן נראות יוצאות-דופן, אם הן גדלות או אם הן
משנות את צבען, גבולותיהן או כל דבר אחר.מלנומה היא סוג של סרטן עור. היא
מתחילה בסוג מסוים של תאי עור הנקראים מלנוציטים. ידע אודות העור והמלנוציטים
- מהם, כיצד הם גדלים ומה קורה כאשר הם הופכים סרטניים - יסייע לנו להבין מהי
מלנומה.מלנומה מופיעה כאשר מלנוציטים (תאי פיגמנט) הופכים ממאירים. מרבית תאי
הפיגמנט נמצאים בעור; כאשר המלנומה מתחילה בעור, המחלה נקראת מלנומה עורית.
מלנומה יכולה גם להופיע בעין ואז היא נקראת מלנומה עינית או תוך-עינית. לעיתים
נדירות מופיעה המלנומה בקרומי המוח, במערכת העיכול, בקשרי הלימפה או באזורים
אחרים בהם נמצאים המלנוציטים.מלנומה יכולה להופיע על כל משטח עור שהוא. בקרב
הגברים מוצאים אותה לעיתים קרובות בגו או בראש ובצוואר. אצל נשים מופיעה
מלנומה בדרך כלל בחלקן התחתון של הרגליים. המלנומה נדירה בקרב כהי עור. הסיכוי
ללקות במחלה עולה עם הגיל, אך היא פוגעת בכל הגילאים. מלנומה הנה אחד מסוגי
הסרטן השכיחים ביותר בקרב צעירים.כאשר מלנומה מתפשטת, נמצאים תאי סרטן בקשרי
הלימפה. במקרה כזה קיימת אפשרות שתאי הסרטן כבר התפשטו לאברים אחרים בגוף כגון
הכבד, הריאות או המוח. במקרים שכאלה תאי הסרטן בגידולים החדשים עדיין הנם תאי
מלנומה והמחלה נקראת מלנומה גרורתית.לעיתים תכופות, הסימן הראשון למלנומה הוא
שינוי בגודל, בצורה, בצבע או בתחושה של שומה קיימת. לרוב המלנומות אזור שחור
או שחור-כחול. מלנומה עלולה גם להופיע בצורת שומה חדשה, שחורה, חריגה או
לא-יפה למראה. למה עלינו לשים לב?  לארבעה גימלים:גיאומטריה (אסימטריה) -
מחצית השומה אינה תואמת בצורתה למחצית השניה. גבולות - קצוות השומה לעיתים
קרובות מחוספסות, מחורצות, מטושטשות או חריגות בצורתן. הפיגמנט עלול להתפשט
לעור שמסביב לשומה. גוון - הצבע אינו אחיד. לשומה גוונים של שחור, חום או
חום-צהבהב. ניתן גם לראות אזורים לבנים, אפורים, אדומים, ורודים או כחולים.
גודל - חל שינוי בגודל השומה. לרוב היא גדלה ולא קטנה. מלנומות בדרך כלל
עולות בקוטרן על מחק של עפרון (5 מ"מ). מלנומות יכולות להיות שונות מאד זו
מזו בצורתן. רבות מהן מראות את כל הסימנים שצוינו לעיל, אך חלקן מראות שינויים
או חריגות רק בחלק מהסממנים הללו.ניתן לאתר מלנומות התחלתיות/מוקדמות כאשר
שומה קיימת משתנה מעט, למשל כאשר נוצר בה אזור שחור חדש. ממצאים שכיחים אחרים
הם קשקשים דקים חדשים או גירוד המופיע בשומה. במלנומה מתקדמת יותר עלול
להשתנות מרקם השומה, והיא עלולה, לדוגמא, להפוך קשה או גבשושית. על אף
שמלנומות שונות בתחושתן, ולמרות שגידולים מתקדמים עלולים לגרד, להפריש נוזלים
או לדמם, הם אינן גורמים בדרך כלל לכאב.ניתן לרפא מלנומה אם מאבחנים אותה
ומטפלים בה כאשר הגידול עדיין דק וטרם חדר לשכבות העמוקות של העור. אם לא
מסירים את המלנומה בשלבים המוקדמים שלה, עלולים תאי סרטן להתפשט מפני העור
כלפי מטה ולפלוש לרקמה בריאה. כאשר מלנומה הופכת עבה ועמוקה, מתפשטת המחלה
לחלקים אחרים של הגוף וקשה להשתלט עליה.אנשים שכבר לקו במלנומה הם בעלי סיכון
גבוה לפתח מלנומה חדשה. כמו כן, גם קרוביהם של אנשים שחלו במלנומה נמצאים
בקבוצת סיכון לחלות במחלה.הדרך היחידה לאמת את אבחנת המלנומה היא באמצעות
ביופסיה. בהליך זה מנסה הרופא להסיר את הגידול החשוד בשלמותו. אם הגידול גדול
מדי יסיר הרופא דגימת רקמה. ניתן בדרך כלל לבצע ביופסיה בחדרו של הרופא תוך
שימוש בהרדמה מקומית. אחר כך יבחן פתולוג את הרקמה מבעד למיקרוסקופ ויחפש
תאי-סרטן. לעתים עדיף כי יותר מפתולוג אחד יבחן את הרקמה ויקבע אם זוהי
מלנומה.אם מתגלה מלנומה, צריך הרופא ללמוד את היקף המחלה, או השלב שאליו
הגיעה, בטרם יתכנן את הטיפול בה. תכנון זה צריך להתחשב במיקום הגידול ובעוביו,
בעומק הפלישה של הגידול לעור ובשאלה האם התפשטו תאי מלנומה לקשרי לימפה סמוכים
או לחלקים אחרים של הגוף. לעתים יש צורך בהסרת קשרי לימפה על מנת לבחון אותם
במיקרוסקופ. הרופא יערוך גם בדיקה גופנית מדוקדקת ובהתאם לעובי הגידול יזמין
צילומי-חזה, בדיקות דם וסריקות של הכבד, העצמות והמוח.לאחר הדיאגנוזה וקביעת
השלב בו נמצאת המחלה יכין הרופא תכנית טיפולים שתתאים לצרכיו של כל חולה
וחולה. טיפול במלנומה תלוי בהיקף המחלה, בגילו של החולה ובמצב בריאותו הכללית
וכן בגורמים נוספים.הטיפול המקובל במלנומה הוא באמצעות ניתוח. במקרים מסוימים
עשויים הרופאים להשתמש גם בכימותרפיה, בטיפול ביולוגי ובהקרנות.ניתוח - ניתוח
להסרת מלנומה הנו הטיפול השיגרתי במחלה זו. יש להסיר לא רק את הגידול אלא גם
חלק מהרקמה הבריאה שמסביבו, על מנת להקטין את הסיכוי להשארות תאי-סרטן באותו
אזור.לעיתים מסירים גם קשרי -לימפה בקרבת הגידול, במהלך הניתוח, כיוון שהסרטן
עלול להתפשט דרך המערכת הלימפתית. אם הפתולוג מוצא תאים סרטניים בקשרי הלימפה,
יתכן והמחלה התפשטה לאברים אחרים בגוף.ניתוח בדרך כלל אינו יעיל בטיפול
במלנומה שכבר התפשטה לחלקים אחרים בגוף החולה. במקרים כאלה יהיה צורך להשתמש
בשיטות טיפול אחרות כגון כימותרפיה, טיפול ביולוגי, קרנות או צירוף של כמה
מהשיטות האלה.כימותרפיה - כימותרפיה היא שימוש בתרופות על מנת להרוג תאים
סרטניים. טיפול זה ניתן בדרך כלל במחזורים: תקופת טיפולים שאחריה החלמה ושוב
טיפולים וחוזר חלילה.שיטת טיפולים כימותרפיים שנחקרת עתה נקראת Limb
Perfusion. היא נבחנת לשימוש במקרים בהם מלנומה פוגעת רק ברגל או ביד. בשיטה
זו מפסיקים את זרם הדם מהגף ואליו באמצעות חוסם-עורקים. תרופות נגד סרטן
מוכנסות לדם באיבר. החולה מקבל מנות גדולות של תרופות היישר לאזור שבו פגעה
המלנומה.טיפול ביולוגי - טיפול ביולוגי (הנקרא גם אימונותרפיה) היא שיטת
טיפול המשתמשת במערכת החיסונית של הגוף, בצורה ישירה או עקיפה, כדי להילחם
במחלת הסרטן או כדי להפחית את תופעות הלוואי הנגרמות בשל טיפולים אחרים. טיפול
ביולוגי הנו טיפול מערכתי המערב שימוש בחומרים הנקראים Biological Response
Modifiers - BRMs. גוף האדם בדרך כלל מייצר חומרים אלו בכמויות קטנות כתגובה
לזיהומים ולמחלות. מדענים יכולים לייצר BRMsבכמויות גדולות לטיפול בסרטן
באמצעות טכניקות מעבדה מתקדמות. במקרים מסוימים עשוי טיפול ביולוגי הניתן לאחר
ניתוח למנוע את הישנות המלנומה. לחולים במלנומה עם גרורות או לאלו בעלי סיכוי
גבוה לחזרת המחלה מומלץ השימוש בחומרים אינטרפרון-אלפא ואינטרלוקין-2 (הנקרא
גם אדסלוקין).טיפול בהקרנות - במקרים מסוימים משתמשים בטיפול בהקרנות (הנקרא
גם רדיותרפיה) על מנת להקל על כמה מהסימפטומים הנגרמים על ידי המלנומה. בטיפול
זה משתמשים בקרניים רבות-עצמה כדי להרוג תאים סרטניים. זוהי שיטת טיפול
מקומית; היא משפיעה רק על התאים באזור המוקרן. בהקרנות משתמשים לרוב כדי
להשתלט על מלנומה שהתפשטה אל המוח, אל העצמות ואל אברים אחרים בגוף.