מילים ולחן: זיוה אביבי

כל העננים שברקיע
מכסים אותי שוב באפור
ואולי השמש שתפציע
היא תביא איתה גם את האור.

כל הציפורים שבשמיים
הן עפות להן, הן חופשיות
הלוואי ולי היו כנפיים
לא ידיים שתמיד כבולות.

בתוך החשיכה...
אני עדיין, כאן עוד מחכה
לזוג כנפיים,
שהן ייקחו אותי איתן
ישאו אותי רחוק, רחוק מכאן.

כל האוניות על פני המים
הן נעות, שטות במרחבים
לו היו לי סנפירים, במקום רגליים
בשחייה חציתי מרחקים.

שתי המרכבות שם בשמיים
מחכות לסוס לבן מדהים
גם לסוס הזה יש זוג כנפיים
שיבוא, ישא אותי
ירים...

בתוך החשיכה...