אנה תיאה ברוק / מצעים |
הכרית שהייתה שלך
אתמול בלילה.
השקע האפור שהותרת בה הולך
ומחוויר. הולך
ונמוג. מגוללת בראשי את האטיות בה
כל תלתל מתלתליך נשמט
על פניך כמו
לילה על
יום.
מוסת הצידה עם זריחת
החיוך שלך
תחתיו.
ואני, כעיוור
במדבר אינסופי של
בדידות וקור. הוזה
את קול צעדייך
במלוא עיניי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|