למרות שעזבת כשעוד היה פה חושך אתה עדיין
אתי, כי מה הוא מרחק בין שתי נקודות אל
מול האינסופי הזה. אני מכורה אליך ולא מתביישת
לספר. לא מתביישת לשכוח איך להירדם. לשחזר את
המגע שלך הופך את העור שלי לדק -
דק עד שאפשר להרגיש את האצבעות שלך מרפרפות על כל
תוכי. אני חולמת אותך ובוכה אותך בלי בושה.
עם בקרים שעוברים בלחש ולילות שעוברים בצעקה.
לא מתביישת לשיר אותך באמבטיה, אל תוך מרחב
מרוקן, או מלא עד גדותיו. לא מתביישת לזכור כמה
שיותר ממך ולרוץ לכתוב אותך לכל העולם, מוצלח,
או לא מוצלח,
כי מה כל זה אל מול
האינסופי הזה. |
