סייג לחוכמה שתיקה,
ובכל זאת כולם מדברים.
אם כן, מה רבה המבוכה,
מוטב לו היינו דגים.
או אולי עופות שמיים,
נקיים מאשמה.
בלי אהבה מעיקה,
בלי אהבה מעיקה.
נשימה עמוקה מול האופק,
בשקיעה לא מדברים.
רק שותים בצמאה,
את הצבעים.
שקט לילה בכפר,
אני ציפור על עץ.
מרוב שאני שומרת בבטן,
תכף אתפוצץ.
אבל אסור לי, לא, אסור,
אל לי לומר מילה.
כי אם אדבר אהובי,
אאשים אותך בפרידה.

27.6.2007