מיקה מור / בדידות |
כשבויה לאנשים לא חיים
אמלט להרים.
ניחוח של טבע ונוף ילדות
לא יחזירני למקום ההוא.
כשאצעד ודאי אמעד,
אך לא אפול.
כשאימא תשוב מן המתים
שוב לא אזכור.
אתגלה מן האפלה,
לבושה כתונת פסים.
אתרסן ואירתם לרחמה
כמו לידה,
שבויה.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|