מיקה מור / נעלמת |
אצא אני,
בלובן גופי,
כסותה שמלה שחורה.
עלומה.
מן האור השותק,
אמס, אתנפץ,
אתעוור.
אקום לתחייה.
וכשאחזור,
שלג צחור ימצק אותי
ואתחיל במסע.
וכבר לא עלומה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|