היום היה לי שיעור ספורט... בבריכה.
אני לא אוהב את שיעורי הספורט בברכה.
כלומר אני אוהב בריכה, ולא אכפת לי שיעור ספורט או לא, אבל
בברכה אני שונא אותם.
אתם בטח שאולים למה...
טוב, זה, בגלל איך שאני נראה.
אני בהיר, מאוד בהיר, אני הבן-אדם הכי לבן שראיתי אי פעם.
כנראה גם הכי לבן שחברי כיתתי ראו אי פעם, כי כל פעם שאני
בברכה מוריד את החולצה להיכנס למים, הם צוחקים עלי, למשל - "יש
לבן, ויש לבן טייד (הם מצביעים עלי)..."
נמאס לי משיעורי ספורט בברכה, לכן אני מתחיל להמציא תרוצים למה
לא לבוא - "יש לי בחילה", "אני נפצעתי אתמול ואני לא יכול
לשחות", ועוד כל מיני שטיות כאלו.
לפני כמה שיעורים נמאס לי מההתחמקיות. החלטתי לבוא ולהתעלם
מאלה שצוחקים עלי.
זה היה אחד הדברים הקשים ביותר שהייתי צריך לעשות בחיים הקצרים
שלי, אבל זה היה שווה את זה.
אחרי שני שיעורים שהתנהגתי כאילו הם בכלל לא קיימים, ההצקות
כמעט הפסיקו (בנוגע לצבע ההעור שלי), ומינון ההצקות היומי
המשיך לרדת.
לכן, מאותו יום, אני לא שם על מי שצוחק עלי.