|
התדע כמיהותיי
עת סהר חובק ליל
קול צעדיי לוחש לאוזנך
שיר אהבה.
והקציר עולה מן השדות
תופף למרגלות הרים
זמר נוגה עשיר ממדים.
תומתי לא ידעה
לשמוח בעת בציר,
לעלוז במשתאות הזמן,
ולחלוף במסתרי העבר. |
|
|
מי שבא אלי
הביתה ולא מביא
לי מתנה, אני
חושב שהוא בעצם,
קצת בן זונה.
יהודה אטלס מספר
לנו בכיתה ג'
בפגישה בבית
ספר, על שיר
שבסוף החליט
לצנזר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.