אני לא יכולה לבקש ממך כלום
אתה שלא שלי
בידיעתי
אבל זה לא שזה לא כואב,
זה אפילו מאוד.
הייתי מאושרת אם לא היה לי אכפת,
ממך, ממנו...
אתה עושה לי כל כך טוב,
אז למה זה לא יכול להיות מושלם?
למה תמיד זה בסוף נכשל?

קשה לי, תבין אותי
אולי גם קשה לך
כמו שאתה אומר...
אבל למה אני זו שבוכה?
למה אני זו שתמיד מוכנה לסלוח,
כל פעם שאתה בא ומתנצל,
אומר מילים יפות,
ואני, טיפשה, מאמינה להכל,
חוזרת לטעות,
שעושה לי כל כך טוב...

הלוואי שהייתי יודעת לבטח
שהמילים הללו אמיתיות
שזה באמת מה שאתה חושב
מרגיש...
היום בבוקר הייתי מאושרת,
ועכשיו...
עכשיו אני בוכה...
כבר לא יודעת על מה ולמה,
רק יודעת שמרגישה פגועה,
חשופה... כואבת...
וזה לא בגללך,
זה בגללי, אשמתי
אני התאהבתי בך
אם אתה יודע או לא
אני התאהבתי
ואתה יצאת גיבור.

אבל אחרי הכל,
אני הטיפשה,
ואתה
עושה לי טוב...
כי זה יחזור על עצמו,
עד שאתה...
אתה תחליט שזה
הסוף