הוגו וג'וזפין, שניהם בשנות העשרים לחייהם, יושבים ומביטים
נוכחה, כמדברים אל המצלמה.

ג'וזפין
יקירי,
היום נגלה לי מחזה מוזר. בשעה חמש אחר הצהריים, האור היה אפור
ושלושה כלבים צעדו לכיווני מושכים אחריהם ברצועות כהות אדם
נמוך ורזה. מאוחר יותר ישבתי בבית הקפה הקטן והחום, זה שברחוב
אלפונס, שם בסוף. הזמנתי שלוש עוגיות קינמון ותה חם. ישבתי,
לגמתי מהתה ורפרפתי על כותרות העיתון. המלצר היה גבוה מאוד
וכלל לא דמה לך.
שלך- ג'וזפין.

הוגו
יקירתי,
היום אכלתי משהו לא טוב ובטני מתהפכת. הלוואי ויכולת להיות כאן
איתי.
שלך- הוגו.

ג'וזפין
יקירי,
אתמול קראה לי גברת גרו הזקנה בקשר לחצר המשותפת. היא טענה כי
אני מזניחה את חלקי בה יותר מן הראוי ומן המקובל. פניה חמוצות,
אמרה: איננו מתכוונים להמשיך ולשתוק. נשארתי עומדת שם זמן מה
לאחר שהלכה. הבטתי סביב. אכן, צדקה: מלוכלך ולא נעים. כשנכנסתי
שוב לדירה הקטנה וראיתי מולי את כוננית הספרים חלפה בראשי
מחשבה: מה היה אומר על כך הוגו.
שלך- ג'וזפין.

הוגו
יקירתי,
היום קיבלתי את מכתבך המספר על המלצר. אני חושש שלא אוכל להגיע
בסוף החודש הזה כפי שהבטחתי. כאן השלג יורד ובצהריים האור
קלוש, האוזניים אדומות והאף קפוא. אודה לך מאוד אם תשלחי לי
לחג זוג כפפות נוסף ומחממי אוזניים. כמעט שכחתי כבר כיצד נראית
הדרך אל הבית האפור, הגדול. ארוכה? והשמש חמה?
שלך- הוגו.

ג'וזפין
יקירי,
קראתי היום שיר משעשע על חזיר ורוד ומלפפונים. שיר מתורגם
משוודית. כאן אין לא חזירים ולא מלפפונים ולא שוודים.
שלך- ג'וזפין.

הוגו
יקירתי,
תליתי את תמונתך מעל מיטתי. זו שאת מביטה בה מעבר לכתפך בפנים
קמוטות. את אינך אוהבת את התמונה הזו. את גם אינך אוהבת אפונה
וקפה. קשה כאן לפעמים והלילות ארוכים ובודדים. לעיתים אני מאבד
את ספירת הימים. אז עליי לשאול אנשים איזה יום היום בשבוע או
מה התאריך.
שלך- הוגו.

ג'וזפין
יקירי,
השעה מאוחרת. החדר חשוך, ורק המנורה הקטנה שעל השולחן דולקת.
ביום שלישי, כלומר לפני יומיים, ירד כאן גשם חזק שטיפותיו
גדולות וחמות. עכשיו האוויר יבש והחדר ריק. אני עייפה. אלך
עכשיו לישון.
שלך- ג'וזפין.

הוגו
יקירתי,
שבועיים כבר שאנחנו מחכים כאן לחדשים. הם היו אמורים להגיע
בחמש עשרה ולא באו לא בחמש עשרה, ולא בשבע עשרה וגם לא בעשרים
ושמונה. כולם כאן צעירים ממני. אולי החדשים יהיו צעירים אף
מהם. אינני בטוח למה עלי לקוות. הדבר תלוי בשעה שביום: בשעות
הבוקר אני מעדיף שיהיו בוגרים ובערב צעירים. איש כאן, אגב, לא
שמע על בית הקפה הקטן, שברחוב אלפונס.
שלך- הוגו.

ג'וזפין
יקירי,
אינני חשה בטוב. כבר שבוע ימים שגופי עייף ומחשבתי נודדת. השמש
בחוץ עזה ואני בפנים מתעטפת בשמיכה ורועדת. אתמול בא הרופא.
רשם לי מרשם לרפואה וציווה עליי לצרוך קינמון וקפה. חבל. תמיד
העדפתי תה.
שלך- ג'וזפין.

הוגו
יקירתי,
בשעת ארוחת הצהריים שוחחתי היום עם אחד, אדווין. חדש, הגיע רק
אתמול, ומבוגר ממני בשלושה חודשים. אדווין הוא אדם נמוך ורזה
וגר, כך מסתבר, עם אמו הזקנה בדירה ישנה ממש מול הבית האפור,
הגדול. סיפרתי לו עלייך. סיפרתי את הסיפור המשעשע ההוא עם הזקן
המטורף והאומצה. לאדווין נדמה היה כי ראה אותך פעם, לפני שנים,
צועדת לאורך הרחוב הראשי בשמלתך הירוקה. חנות הפרחים שלו נמצאת
בסמוך לכיכר והוא עובר שם יום יום כבר עשרים ואחת שנה. אינני
זוכר כי ברשותך שמלה ירוקה. יתכן כי לבשת את התכולה והיום היה
יום צהוב. השמלה התכולה הולמת אותך במיוחד. יש לשער כי אדם אשר
יראה אותך בה יחרוט את דמותך הנאה בזיכרונו. אולי אוכל להגיע
ליום השנה הקרוב. אני משתדל שלא לקוות יותר מדי.
שלך- הוגו.

ג'וזפין
יקירי,
הרגל המתנדנדת של הכוננית נכנעה היום ונפלה. הספרים התפזרו
סביב והקרן של קרנף הזכוכית הקטן נשברה. בימים אלו אני מסוגלת
לכל, למרות שעדיין אינני בריאה לגמרי. הפכתי את הכוננית,
הדבקתי את רגלה והחזרתי כל דבר למקומו. רק את קרן הזכוכית
הקטנה לא מצאתי.
שלך- ג'וזפין

הוגו
יקירתי,
הצטערתי מאוד לשמוע שאינך חשה בטוב. אנא ממך - התכסי היטב
והקפידי על הוראות הרופא.
שלך- הוגו.

ג'וזפין
יקירי,
ישבתי היום שוב בבית הקפה שברחוב אלפונס. המלצר הגבוה שאל עליך
כשהגיש לי את התפריט. שוחחנו מעט על הה ועל דה. אנא כתוב לי
במהרה.
שלך- ג'וזפין.

הוגו
יקירתי,
היום קיבלנו אחר הצהריים חופשי. יצאתי העירה וצעדתי ברחובות.
מבעד לאחד מחלונות הראווה קרצה לעברי שמלה ירוקה. בבית הדואר
אמרו כי אולי תתעכב מעט הגעתה, בשל גודל החבילה. אני מקווה כי
השמלה היא לטעמך ועל פי גזרתך. היום הגישו לנו שוב אפונה. עושה
רושם כאילו בית הדואר המקומי הולך לפשוט את הרגל. כבר מספר
שבועות שאין על מדפיו נייר מכתבים. עליי להסתפק במה שיש
ברשותי. אני משתדל לכתוב בכתב קטן ככל האפשר.
שלך- הוגו.

ג'וזפין
יקירי
שוב אינני חשה בטוב. מעילי רכוס עד סנטרי וספל הקפה מחמם אותי.
אינני אוהבת יותר עוגיות קינמון, אך לבקשתך אני מקפידה לאכול
אותן יום יום. למלצר הגבוה קוראים גריפה. הוא אלמן ויש לו רגל
מעץ. בימי רביעי מגישה כאן נערה עגלגלה בשם מליס. כל שבוע היא
שואלת לשלומך. בשאר הימים היא לומדת בבית הספר לקצרנות. שניהם
חביבים אלי ומגישים לי ארבע עוגיות קינמון במקום שלוש. באמת
שאינני אוהבת יותר עוגיות קינמון.
שלך- ג'וזפין.

הוגו
יקירתי
דבר מה מוזר קרה לי היום. שוב ישבתי ליד אדווין בארוחת
הצהריים. השיחה התגלגלה לכאן ולשם והגיעה לכדי כך שדיברנו על
בית הקפה הקטן והחום ההוא, עליו סיפרת לי. אדווין אמר כי ברחוב
אלפונס אין כלל בית קפה, ואף לא מסעדה או אפילו קונדיטוריה.
זהו רחוב נטול עסקים לממכר מזון, טען אדווין בתוקף. מה שלום
קרנף הזכוכית הקטן? מצאת כבר את קרנו? נייר המכתבים שברשותי
יגמר בעוד מספר מילים, אך אין לך מה לדאוג. אמו של אדווין שלחה
חבילה של נייר מכתבים שצריכה להגיע ממש בימים הקרובים.
שלך- הוגו.

ג'וזפין
יקירי,
אני מרותקת למיטתי. שלחתי את גברת גרו הזקנה לקרוא שוב לרופא,
אך הוא היה עסוק. אולי יבוא מחר.
שלך- ג'וזפין.

יקירי,
אתמול הגיעו לבקרני מליס וגריפה. תקופה ארוכה הגעתי לבית הקפה
הקטן כל יום, שתיתי קפה ואכלתי עוגיות קינמון. לפתע הפסקתי
לבוא. עובדי בית הקפה התפלאו על כך, מליס ביררה מי אני והיכן
אני גרה ובאה, מלווה בגריפה, לדרוש בשלומי. ממקום משכבי במיטה
נראה גריפה גבוה אף יותר מהרגיל, אפו ארוך ונחיריו רחבים.
שלך- ג'וזפין.

יקירי,
משעמם לשכב במיטה יום אחר יום אחר יום. לפני מספר ימים בא
גריפה והביא עמו ספר עליו המליצה לו מליס. זהו ספר חביב המספר
על שני ילדים בשנתם הראשונה בבית הספר. סיימתי את הספר עוד
באותו הערב ומאז קראתיו פעמיים נוספות. אני מקווה כי גריפה
יבוא לבקרני שוב וכי יביא עמו עוד ספרים, אם כי לעיתים אני כה
חלשה עד שאפילו להחזיק בספר איני יכולה. הגברת גרו הזקנה עוזרת
לי מאוד, למרות מחלוקות העבר. אני מקווה כי שלומך טוב, לא כתבת
לי כבר זמן מה.
שלך- ג'וזפין.

יקירי,
עודני מרותקת למיטתי. למזלי יש לי את גריפה ואת הגברת גרו. הם
דואגים לי ומגיעים מדי יום. גריפה מביא לי מרק עדשים ומקריא לי
ספרים והגברת גרו מסדרת את מיטתי. מדי פעם מגיעה גם מליס
ומביאה עמה רוח עליזה ומפיות נייר צבעוניות. לא קיבלתי ממך
מכתב כבר זמן רב, אנא כתוב לי במהרה.
שלך- ג'וזפין

יקירי,
כבר שבועות רבים שלא קיבלתי ממך אף לא מילה כתובה אחת לנחמה.
היום אני מרגישה טוב יותר. אתמול התהלכתי מעט בחדר והבוקר
אכלתי דייסת תירס משביעה. אם יש באפשרותך, כתוב לי משהו. כל
דבר. בבקשה.
שלך- ג'וזפין.

יקירי,
אני שולחת לך את המכתב הזה מאמריקה הרחוקה. אנו גרים כאן בדירת
חדר אפלה וחמה שריח תבשילים ישנים דבוק לרהיטיה. גריפה אומר
שבקרוב יהיה לנו בית קטן ונחמד שקירותיו עשויים עץ וגגו אדום.
כאן אין לא חזירים ולא מלפפונים ולא שוודים.
שלך- ג'וזפין.

הוגו
יקירתי
כבר כמעט שנה שבית הדואר הקטן כאן לא עובד. מאז נסגר אין יוצא
ואין בא בעולם המילים. המכתב האחרון שמסרו לי אנשי בית הדואר
לפני שסגרו את שעריהם סופית ועזבו את העיר, בישר לי כי שוב
אינך חשה בטוב. אנא ממך- התכסי היטב והקפידי על הוראות הרופא.
אדווין, חברי הטוב ביותר, נפצע אנושות. מחר יילקח לבית החולים
שבעיר הגדולה. אני שולח עמו את המכתב הזה. נייר המכתבים אזל
ולא מצאתי נוסף באף מקום. בלית ברירה אני כותב לך על מברשת
שיניים.  
שלך- הוגו.