איפה שהיה היופי יש בור
לא נורא גדול ולא נורא שחור,
מין שקע שכזה באדמה,
כתם כהה
עם שלט אזהרה נמוך וצולע.
זה לא קשה, אומר השלט,
רק לעזוב וללכת לשם.
בשם יש עוד יופיים,
אומר השלט
אפשר לראות אם מתאמצים.
אבל הגמדים האלה עם הבטן,
הם אומרים לא.
הם אומרים כן והולכים לבור.
דווקא בסדר פה, הם חושבים,
יש שאריות של יופי ישן, עם כמה טיפות נעים חדש ועם בכלל
ויש גם תקווה שאולי,
כי למרות שיודעים
עדיין אוהבים לדמיין.
אז הגמדים אוכלים את מה שיש וצוחקים
אבל הם זוכרים לומר אוי על הבור
וכשהרגל שלהם נתקעת בו ומתעקמת
הם בוכים.
זה מה שהם עושים -
צוחקים ובוכים,
כי גמדים
יכולים לעשות דברים כאלה.