שעון חול האוזל מול עיוור,
ורצון לצרוח בגרונו של העלם,
הנוף רודף וטורף ולוקח אתו וקורא לכולם,
החיות מתאספות, העצים נכנעים, עלים הנסחפים
ומשאירים אחריהם עץ עירום.
ואבן כזו שלא רואה או שומעת,
ומילים לא יכולה לבטא,
רק מרגישה בעצמה את כל אשר סביבה.
אז הכל התרוקן והכל נסחף,
ועוד רגע קט עד שהיא תמות,
כי עודנה לבד ועודנה עומדת,
לא עמדה בהיותה אבן בודדה,
לא נשאה את תחושת האכזבה,
כי היא, עם הרוח לא נלקחה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|