חבוקים תחת השמיכה הם שכבו
לא שומעים או רואים דבר מלבד זה את זו.
רוך, ותחושה עגולה של שלמות מילאה אותם.

לילה שכיח בחיי אוהבים שלא העריכו
נעלם לו סתם כך בהפתעה גמורה .
לא קיים הסבר אך גם אין המחפש אחריו.

העגול הפך קווי והחום הפך מלאכותי
אמת שנעלמה.
הבהלה היא שגרמה לה להישאר לא אמתית
ולשרוד גם אם לא יכולה.

תקווה ניכרת כי הכל אמתי, תחושה עגולה מעולם לא זויפה
היא אמתית ורק שלהם ורק הם יודעים.

כי האור הצהוב וצל האיברים בגופו של כל אחד
הוא נוף לשני. רוך השפתיים תמיד ילוום .

אמתי וכואב ועדין וצורב לעתים מוקפא לזמן מה
אך שב בעצמה. והקו חוזר עיגול והצריבה לרכות
ורק שניהם יודעים כי המלחמה הזאת שווה.

וודאות יש אחת.
באנשים? לא.