השעה 15:05 לפי שעון חורף, ערוץ עשר, שידורים חוזרים של
'אופרה'.

עלתה לבמה בחורה די יפה, שמגיל 18 היא מכורה למין אחרי שחבר
הנעורים שלה בגד בה והיא תפסה אותו על חם, ואז לילה אחרי הייה
הסטוץ החד פעמי הראשון שלה. ואופרה אומרת "אוהבים לכנות אותן
שרמוטות או מופקרות, אבל בעצם הן חולות,מכורות למין מבלי דרך
להמלט מהמחלה". והיא מדברת עם האורחת כאילו שהייתה הבחורה הכי
מסכנה בעולם. ואני חושבת לעצמי שהייתי מעדיפה להתמכר למין,
מאשר להתמכר לכל הדברים שאני כלכך נוטה להתמכר אליהם, ואני
בכלל לא מבינה על מה היא בוכה. והאורחת מוסיפה "אני יודעת שזה
בגלל שהייה העדר דמותו של אבי הביולוגי לאורך שנות התבגרותי
וכעת אני מחפשת אהבה בכל המקומות הלא נכונים...אני פשוט לא
יודעת מה לעשות כדי לשנות את זה".

ואז הסתיים הפרק,ואני כיביתי את הטלוויזיה ואז העברתי את ידי
אחורה אל מאחורי ראשי איפה שנמצא הפלאפון שלי וגיששתי
אחריו.אחרי שמצאתי אותו ראיתי שאין שיחות נכנסות שלא נענו ואין
הודעות חדשות,וחשבתי לעצמי שלא נורא שהוא לא שלח לי הודעה כי
לא באמת חיכיתי להתחייבות אחרי הדייט הראשון ואז שאפתי כמות
אוויר ענקית לתוך ראותיי והוצאתי אותו בקול הקלה "...ובכלל יש
לו אף כל כך גדול". ופה אני מתחילה להריץ בראש שלי את שאר
החסרונות שלו על מנת לאשר בפני עצמי שאין לי סיבה בכלל לדאוג,
ואפילו אם הוא לא יתקשר אז זה הפסד שלו ולא שלי.

אני כמעט נופלת מהמיטה כשאני קולטת מה קורה לי,לפני רגע ראיתי
פרק של אופרה ועכשיו אני מהססת האם להתקשר לבחור שיצאתי איתו
רק פעם אחת ואוכלת את עצמי מבפנים שהוא לא מתקשר עדיין והרי
כבר ארבע אחרי הצהריים.כל נקבוביות הנקבתיות שבי כאילו נפתחו
ועוד רגע יכולתי לדמיין את עצמי בוכה מ"בחירתה של סופי" ואז
רצה לאפות עוגה. אז יצאתי מההלם העצמי והחלטתי לחפור את ראשי
בתוך הספר שאני קוראת כרגע.

'קורות הציפור המכנית', זה נדמה לי אחד הספרים שמתחילים הכי
טוב שיכול ספר להתחיל - בעירפול מוחלט. העניין הוא,שהספר מתחיל
מנקודה לא התחלתית ולא סופית,פשוט אמצע החיים של בחור ואנחנו
יודעים כל כך מעט ופתאום נזרקים לתוך החיים שלו. הכל נראה כל
כך מבולגן ולא מובן,שאני פשוט כל רגע מסתקרנת מי תהיה הדמות
הבאה שתופיעה לגרום לבלבול יותר גדול ומי תהייה הדמות הבאה
שתבהיר לי מה לעזאזל קרה עד הדף שבו אני נמצאת.לקח לי די הרבה
זמן להתחיל את הספר הזה,שכן הייתי חייבת כבר לסיים את 'חוכמת
הבייגלה' שלקח לי די הרבה זמן לסיים יחסית בשבילי בגלל הלוח
זמנים הלחוץ מעט, ואגב הסוף שלו לדעתי הייה אכזבה ענקית למען
האמת. בכל מקרה,למרות כל ההשקעה שלי וכל הרצון שלי להסיר את
המחשבות שלי מהחיים שלי אל תוך מחשבות לגביי הדמויות בספר, אני
לא מצליחה לנתק את המחשבה של "מה אני אעשה היום בערב? כבר
ארבע. חשבתי שהוא כבר יתקשר ונקבע לנסוע לשתות ביחד קפה.
לעזאזל,כבר ארבע. למה הוא לא מתקשר"? מראשי.

והבית גם ככה ריק, ולא תזיק לי סיגריה, אז לוקח לי איזה עשר
דקות לחפש מצת שעובד בין התיקים שלי עד שאני מבינה שהגז בכולם
נגמר ולי אין כוח לצאת לקיוסק ליד הבית לקנות חדש.אז אני ניגשת
למטבח ומדליקה דרך הכיריים.מזמן לא עשיתי את זה, וכמעט שכחתי
שצריך להדליק את האש בעזרת גפרור. ורק אחרי שהדלקתי חשבתי
לעצמי כמה אני טיפשה שהרי יכולתי פשוט להדליק את הסיגריה עם
הגפרורים הארורים ואז לא להסתכן בלשרוף לעצמי את הגבות והריסים
רק על מנת להפיג את לחץ המחשבות שלי בעזרת התמכרות. אבל ככה זו
אני.

עם השאכטה הראשונה אני נרגעת טיפה,וכבר בשלישית אני מתכננת איך
לבלות את הערב לבדי. ואני חושבת לעצמי :"אני אקח כסף למונית,
ואני אסע לקצה העיר שם איפה שכל בתי הקפה הצטברו באיזור החם
והנעים ואני אשב לבדי באחד מבתי הקפה, ואזמין אמריקנו חזק
במיוחד עם הרבה קצף. וכשיכנס איזה בחור שימצא חן בעיני, אני
אושיב אותו לידי לא משנה מה. הוא ישב איתי,ואני אהייה שנונה
ומקסימה מהרגיל [כפליים ממה שהייתי עם ההוא שלא התקשר אליי
עדיין, שהרי כבר ארבע ואני בכלל לא צריכה אותו כי הוא זה
שמפסיד פה,לא אני] ואני אגרום לו לרצות אותי עד שלא יוכל לחשוב
על שום דבר אחר אלא שהוא חייב אותי וחייב להיות בתוכי עוד
הלילה, ואני, אני לא אתן לו לחשוב שאני מתכוונת לאחרת. והוא
ישלם את החשבון ,ואני אכנס איתו  לאוטו שלו ואחשוב לעצמי שאם
הייתה לי דירה משלי, הייתי עכשיו לוקחת אותו לדירה שלי ולוקחת
אותו במיטה, על השידה, במקלחת, על השולחן ועד שהוא כבר לא יוכל
יותר. אבל אין לי דירה משלי, אז אני אסתפק בדירה שלו".

..."ואני אעשה את זה, ואני אדאג לעשות את זה הכי טוב שאפשר ואם
ההוא לא יתקשר אליי גם מחר, אז אני אעשה את זה שוב רק עם בחור
אחר. כל פעם עד שזה יהפוך להתמכרות, ולבסוף כשההוא יתקשר אליי
ויגיד שהוא לא התקשר כל הזמן הזה כי הוא שמע שמועות על ההוא
וההוא שלקחתי במיטה, במקלחת, על השידה, על השולחן והוא בכלל לא
מחפש בחורה שכזו. והוא יתחיל לבכות [אני בטוחה שהוא יתחיל
לבכות עם עיניו הגדולות ואפו הענק] ויגיד שהוא חשב שביננו הולך
להיות משהו מיוחד. ואני אגיד 'אתה לא מבין, זו ממש התמכרות'
ופה אני אוסיף קצת בכי 'ואני יודעת שזה בגלל העדר דמותו של אבי
הביולוגי לאורך שנות התבגרותי ועכשיו אני פשוט מחפשת אהבה בכל
המקומות הלא נכונים' ו-'אני פשוט לא יודעת מה לעשות על מנת
לשנות את זה'. וההופעה שלי תהייה אדירה, הכי אדירה שיש,אפילו
לא הייתי יכולה להיות כל כך טובה לו הייתי מופיעה באותו רגע
באופרה בשידור חי. וכשלסוף הוא יתרכך ויבקש להפגש איתי כי הוא
בטוח שהוא יוכל להוציא אותי מההתמכרות והוא יהייה האהבה הגדולה
של חיי, אז אני אסרב ואגיד לו 'כבר אחרי ארבע, כבר יש לי
תוכניות. מצטערת, אני אתקשר אלייך מחר'. אבל אני לא אתקשר
ואשאיר אותו לחכות הפעם".

ופתאום הפלאפון שלי מצלצל מהחדר שלי, ואני רצה לכיוון הצלצול
הרועש מהמטבח, והנה השם שלו מופיע על הצג ועל השעון רשום שכבר
16:14 לפי שעון חורף. חיוך עולה על שפתיי כשאני לוחצת על המקש
הקטנטן על הפלאפון של השפורפרת הירוקה ועונה לו. [ואני שוכחת
לגמריי מההתמכרות החדשה שרציתי לאמץ לפני רגע עם השמע קולו
הרך.]