הכל עבד הבלים
הכל עבד.

הכל עבד למילים
הכל הבל.

מה יתרון לאדם בכל הבלי פיו שיעמול תחת השמש.
מחשבה מעוותת לא תוכל לתקון
ומילה מחוסרת לא תוכל להימנות.

מה תתן נשימה מקוטעת אם לא פסק זמן למחשבה.
ומה ייתן הזמן אם לא פסיק של מחשבה לנשום.

ואשחק עם מילותיי עד אשר אראה אי זה טוב
ואראה את יתרון המילה המחושבת כיתרון האור מן החושך

החכם מילותיו בראשו והכסיל דימויים משרבב.

על סביבותיו שב הרוח, ועל מילותיי עומד ראשי.
ולא מילה אחת תשאב את הרוח ותנשב בדפי.

והמוזה אובדת, וההבלים מתעופפים לכל כיוון.
ואיזו מילה תעמוד איתן?

אני כולי עבד של מילים, כולי הבל.

וארגיש את הרוח נושבת בבשרי
ואנסה לברוח מכל תער סורר של מילה לא מושחזת
לא תדמם נפשי לדברי הבלים.

לא אכרות ברית עם מילה הממהרת לשפוך דם
שלא יחתכו מילותיי את עצמותיי ומחשבתי תישבר.
כי עצם מעצמי ובשר מבשרי היא
לכן אקרא לה הבלה, כי מהבל מרוסק לוקחה זו.

על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו וידבק במילתו.

ואני? מענה בעצמי עד שקר.
לא עזבתי אמי, ואשה בכל מילותיי אלה לא מצאתי.

ולכן במה אדבק? אי זה ההבל אשר טוב תחת השמש?

לא יוכלו מילותיי לתקון את עיוותי.
ופי רק יעמול את רוחי.
והכל הבל הבלים, הכל הבל.

ואקח שנייה לנשום את המחשבה הזאת.

הבל
ולא מילה יותר.