פעם היו כאן קדושים,
פעם, הם האירו את הדרך.
הם השיבו את האובדים,
בכוחם לבטא את אדרת שמיים,
פעם, הם הלכו כאן על המים.

היו כאן פעם קדושים,
שברכו כל פציעה עד ריפוי.
הם לקחו את כוחם מנביעות אל,
שחררו כל שבוי של תסכול,
פעם, הם מתחו את הגבול.

בנדידה אל פסגות אמונה,
הם מצאו סודות אחרית.
שלוותם שולהבה בידיו של בורא,
אלופים של הברית עם שמיים,
נושאים את אור הבריאה בעניים.

בין דברי אל לוחש עתידות,
לנסים הקוברים כל ספק.
הם חיו חיים של תכלית,
מותם היה רק העתק תודעה,
אך כשמותם גווע, קולם דעך.

היו כאן פעם קדושים,
משואה בדרך אל השכינה,
מגדלור לאובדים בים הספקות.
הם זכו לקינה מלכותית במותם,
הם זכו לזכור את רוחם.

פעם היו כאן
קדושים בכל מקום,
והיום
איפה הם היום?