"תגיד", אמרה לו. "מה אתה עושה כאן? למה נעצרת? ולמה התכדררת?
יש סיבה? יאללה, זוז.. זוז.. זוז.."

הוא הביט בה, אומד את הנפילה העומדת מולו. עיניו הקטנות זעו
בעצבנות. שאלתה נותרה ללא מענה. לרגע רצתה לבעוט בו, לראות איך
הוא מתגלגל ממנה והלאה.

"מה בכלל אתה עושה כאן"? צרחה עליו ללא קול. "איך הגעת? מאין?
ולמה איך שראית אותי התכדררת? למה? למההההההה? לא יכולת להמשיך
לצעוד? מה נפלת דווקא עלי, תראה איזה רכב מפואר יש לפני?"
המטירה עליו את טיעוניה. הוא רק התכדרר יותר ויותר.

עמדה מולו דקות ארוכות חוככת בדעתה מה לעשות בו. "אם אכנס לרכב
ואסע, יש סיכוי שידרס, ואולי אולי הוא אפילו יגרום לי לנקר
בגלגל. נו, יש לו קוצים לטיפש הקטן הזה... וחוץ מזה יש לי
נסיון מר עם בן הדוד הימי שלו. אני עם קיפודים ולא משנה ימיים
או יבשתיים, לא מתעסקת".

"ואיך בדיוק אזיז אותו" תהתה. "כל תנועה שלי מכווצת אותו לכדור
קוצני."

"מקל". חלפה בראש הארה. "מקל. אני אחפש מקל ואזיז אותו..."

בעצבנות סקרה את הסביבה, התקדמה לעבר מכולת האשפה. "אין מקל,
איפה אני אמצא מקל עכשיו? אין ברירה. צריך להרים ולהזיז אותו".


"להרים? לא בא בחשבון משתי סיבות האחת - הוא ידקור אותי.
השניה? מה לי ולו בכלל. אני לא נוהגת להרים כלום מהרצפה ובטח
לא קיפודים. ובכלל קיפודים מפחידים אותי יותר מאשר עורבים.
בעצם זה ממש לא נכון, עורבים מפחידים יותר. הם חצופים, הם
קולניים, הם תוקפניים".

"הנה אחד בדיוק מתקרב, מהדס על רגליו לכיוון הקיפוד. אולי הוא
חושב על הארוחה הבאה שלו. כבר ראיתי עורבים מנקרים גוויות של
חתולים שנדרסו. חייבים להזיז את הקיפוד. הוא כל כך חסר אונים
בתנוחה הזו שבחר. הוא נראה כמו עובר קיפודי. או אולי קיפוד
עוברי?"

"סעאמק עליו...איזה בוקר מעאפן... ולמה בכלל אני צריכה לשבור
את הראש? שידרס, שימעך, שינוקר שיפונצ'ר הכדור החום-בלונדי
הזה. מי אמר לו למצוא מסתור ליד גלגל הרכב שלי. אמאאאאאאא מה
אני עושה עכשיו?"

"בחייאת עורבי", מלמלה אל העורב המתקרב. "תקשיב, בא נעשה
עיסקה. אני אכנס לרכב מהצד השני, אעשה את עצמי לא רואה. אתה
תתן לו ניקור. אחד! רק אחד, אתה שומע?  אולי זה יזיז אותו
קצת... רק קצת, שאוכל לזוז בלי 'לחרב' את הצורה לטיפש הזה עם
תסרוקת הקוצים...".

"20 שקל גיברת". שמעה קול מתוך ענן זיעה שעטף אותה לפתע כמו
שמיכה עבה. הריאות שלה התכווצו. חסרת נשימה הסתובבה אל חיוך
מוזהב... עיניו הקטנות התרוצצו כעיני הקיפוד.

"אני יזיז לך אותו... עשרים שקל. באמא שלי גיברת, זה לא הרבה
גיברת, מישהו אחר יגיד לך שלושים..."